מחושך לצבע
בשנים האחרונות הצבע השחור הוא, עבורי, נקודת התחלה מעניינת לצאת ממנה. לצאת מחושך לצבעים אחרים – לא בהכרח ללבן.
יכול להיות שנקודת המוצא שלי היא בכלל מחושך, לא תמיד האור בוקע, אבל לרוב יש אופק כלשהו, או צבע שמסמל אותו. ציורי הפרחים המגיחים כצל של עצמם נוצרו בזמן סגרי הקורונה, ויכולים להתפרש כריקנות שהגיעה מהשקט. הצל מסמן רק את קו המסגרת ואת הריק מהתוכן.
ציורי המשפחה המחוקים נוצרו אחרי שציירתי ציור משפחתי בהשראת צילום נדיר של אחדות משפחתית, ותוך כדי עבודה הבנתי שהמשפחה הזאת שבצילום כבר לא קיימת. היא התפזרה, השתנתה ונמחקה, ולכן הלכתי בעקבות תחושת ההיעלמות, והעלמתי אותנו.
תהליך היצירה מתחיל בדרך כלל מנקודת מוצא כמו דמות, אובייקט, הרגשה, ומשם ממשיך לשימוש במילון המושגים הוויזואלי והרעיוני שנבנה אצלי במשך השנים. התוצאה היא שפה אישית, שהיא המקור שממנו אני יוצאת לציור, ומשם הציור “מצייר את עצמו”.
יש סיפור מסגרת של פוליטיקה אישית, נאמר – יחסי כוחות, בדידות, משפחה. זה לא המובן ה”קלאסי” של פוליטיקה – בה אני לא מתעסקת; אבל אלו נושאים שהאישי והפוליטי מתערבבים בהם.
הסטודיו הוא עבורי כמו ללכת אל עצמי פנימה.
יש תקופות של כלום, של ריק. לפעמים זה מעניין, לפעמים מפחיד, ובכל מקרה אין לי ברירה אלא להיכנע לתהליך.
מעיינה הראון וכטל
נובמבר 2022
מהדורה מקוונת | נובמבר 2022
דימוי ראשי: בחושך, 2018, אקריליק על קנבס, 35×25
