באיזה גוף אדבר?

פאולה הררה נוביל

הקריאה הראשונה של הטקסט Feebleminded מאת הסופרת אריאנה הורוויץ הותירה אותי מוכת תדהמה. נלכדתי בדימויים המסחררים של הסיפור, אשר זרקו אותי אל מרחבים רחוקים ואל אפשרויות הקיום בתוך אותם חללים. את הקריאה של הטקסט תרגמתי דרך הגוף למחוות, לתמונות ולשאלות. במשך שלוש שנים עבדתי לצד השחקנית פיאמה קראנזה מאצ’י. יחד מצאנו את מערכת היחסים המפותלת ומלאת החושניות שבין אם לבת, אישה לאישה, המתוארת ברומן. ערכנו מפגשים ביער, ברחובות, בתיאטראות. את השרידים מאותם מפגשים הבאנו אל במת התיאטרון של בואנוס איירס, שם הצגנו במשך שנתיים את המחזה Feebleminded, שביימתי ושיחקתי בו לצד פיאמה. אך ההצגה היתה רק חלק מהמסע של Feebleminded עבורנו, וכמו עכביש המשכנו לטוות קורים בסיפור. הרצון ליצור סרט היה מעין בריחה שלנו מתהליכי פורמליזציה של היצירה כפעולה שהושלמה והתקבעה. באותה חזרתיות, בהסבת גילום הסצנות אשר פענחנו מהרומן לתהליך רפטטיבי, הלכנו לצוקים, לקצה המצוק, להסתכל על הדמויות ועל הנופים שלהן, על מנת לבנות יקום של דימויים שבהם האירועים יכולים היו להתקיים. בקריאה אוטודידקטית זו, אני מנסה לתת לגיטימציה לקולי שלי, לנסח את אותה השאלה, לצעוק אותה בקול רם ולחזור עליה כמו הד: ילדתי אותך, אבל באותה מידה יכולת גם ללדת אותי, את לא חושבת?

פאולה הררה נוביל, אוגוסט 2020