אדמת ט(ראש)ים

בתחילת ימי הקורונה כולנו נסגרנו בבתים. הסטודיו היה כמו מחוץ לתחום, ולא היה לי צורך או רצון לשהות בו.
גינת הגג היתה מקום מפלט ראוי. אדמה, שמים וצמחים. התמסרתי לגידול ירקות לצריכה עצמית, והתחלתי לחלום יחד עם עוד ארבעה אמנים ואמניות על יוזמה שיתופית. העבודה בגינה ומחשבות חדשות בקבוצה על ניצול חומרי אמנות הביאו אותי להבנה שהחומר שאני רוצה לחזור ליצור בו ולהתחדש איתו הוא חימר, חומר שמאסתי בו לפני שנים.
עכשיו רציתי לעבוד איתו שוב בצורתו הגולמית עוד יותר, אדמה. פיתחתי נוסחה של תערובת חימר ממוחזר  שעמיד לפיסול ללא שריפה, והתחלתי לעבוד איתו. הראש שלי התחיל להתמלא בראשים. לא כמטפורה אלא כראש פיזיונומי. הראש שלי והראשים של הבנות שלי הם חומרי הגלם.
היו התנגדויות, קולות בעד ונגד בתוך ראשי. אני מכירה היטב את הלבטים והספקות בתהליך העבודה. חשבתי שהחיבור הזה של ראשים, אדמה וחקלאות הוא שחוק מדי. אבל הסטודיו הפך למפעל לייצור ראשים; אני מכליאה אותם, מוסיפה להם וגורעת מהם, חותכת ומחברת מחדש. הראש הופך לפרי משונה, מתרבה ומתעוות, ומגדל תוספות משונות.
העיסוק בקשר של אם ובנות הוא אולי פרק נוסף במחשבות שלי על שושלות מקומיות, על חומרים מדברים ועל קשרים לנוף, למקום ולתחושת הזמן, וגם עונה על פנטזיה נוספת להמציא איזו מיתולוגיה פרטית.

ישנם ראשים מדברים וישנם ראשים אילמים. פיותיהם מלאים עפר, נחיריהם סתומים, עיניהם עצומות והם עירומים מאוזניים. הם מבקשים למצמץ או לפעור פה, אבל כובד החומר הדחוס הופך אותם אילמים. שפתם היא חומריותם. אופיים מתחדד באמצעות קווי המתאר של צורתם והג’סטות שאני מבצעת בהם, כאשר אני בוחרת לפעור בהם חלונות, להשחיל חומרים נוספים בקודקודם או לבקוע חרך הצצה קטנטן בלב העין שמאפשר הצצה אל הצפון בתוך ראשם. דרך הראשים אני מנסחת לעצמי לאט שאלות שמעניינות אותי: היחס בין גרסאות משוכפלות של אותו מקור, מידת ההסטה מהמקור והתוכן הנוסף שהן נושאות, מילים כמו שושלות, מראות, עולמות כפולים, דיאלקטיקה של יחסים מהדהדות לי בראש, ולצדן בדיה של מעשים ופעולות של הפסלים החיים בראשי.

העבודה באותה תקופה הולידה את הקמתו של  ארגון “ריזום” יחד עם האמנים והאמניות אסף רהט, ליאת קוך, מיטל כץ-מינרבו ועתר גבע. “ריזום” מספק מודל לימוד ופעולה בשטח לסדנאות והשתלמויות אמנות בראייה סביבתית. הארגון מציע בחינה מחודשת של כל מה שסובב אותנו בעולמנו דרך תהליכי יצירה וצריכה. הארגון יזם תוכנית משולבת ייחודית ופורצת דרך ללימודי אמנות וסביבה – התוכנית לתואר שני בחינוך סביבתי (M.Ed) של הפקולטה למדעים של מכללת סמינר הקיבוצים, בשיתוף התואר השני לאוריינות חזותית. התוכנית מבוססת על לימודים תיאורטיים ומעשיים להעמקת ההיכרות עם תהליכי יצירה בפריזמה סביבתית, תוך בדיקת הקשרים ויחסי הגומלין בין אמנות, חברה וסביבה ופיתוח כלים להתמודדות עם אתגרי השעה.

מהדורה מקוונת | ספטמבר 2022
דימוי ראשי: ללא כותרת, הצבת סטודיו, 2022.
צילום: דורית פיגוביץ גודארד