תגית: גרנטה 12

שייכות בלתי אפשרית

שייכות בלתי אפשרית

תמר אטון: לפני שנצלול לספר, רציתי להתחיל את השיחה הזו בשאלה על הקשר שבין אמנות חזותית לכתיבה. בטקסטים שלך יש כמה התייחסויות לאמנות ולאמניות כמו הילמה אף קלינט. באילו אופנים האמנות משתתפת בעבודות שלך? מה דעתך על הקשר בין אמנות חזותית לשירה היום? מיה פינדייק: אולי אני צריכה להתחיל את […]

מאכילה אותנו גמלים

מאכילה אותנו גמלים

גרנו במדבר במשך שנה כי אבא קיבל עבודה בתור שוחט בכפר של מרוקאים ליד אשקלון. המקום היה מטונף, כי אנשים שם לא האמינו שיש להם קשר לבחוץ, היה אכפת להם רק מה שיש בפנים. בתוך הבתים היה נקי עד שיגעון. הנשים היו קמות מוקדם בבוקר, אולי בחמש או שש, מעירות […]

על אילמות ואמנות

על אילמות ואמנות

שחר: שמחתי מאוד על ההזדמנות לעבוד על האוצרות לגיליון חיים אילמים בעריכתך, נגה. בפתח הדבר את כותבת על הנטייה "לחשוב על הזמנים האלו כזמנים של הפרדה, של פיצול, שבהם הגבול בין הפנים לחוץ נעשה נוקשה מאי פעם […] אך אם הפך האדם לכוח טבע, השניים כבר אינם ניתנים להפרדה; ואולי […]

גרנטה 12: חיים אילמים – כתיבת טבע חדשה

גרנטה 12: חיים אילמים – כתיבת טבע חדשה

חיים אילמים, הגיליון ה־12 של גרנטה בעברית, מוקדש להתבוננות ביחסי האדם והטבע דרך הספרות. בדרכה המקורית והייחודית, משתמשת הספרות בשפה הכתובה – אותו כלי פלאי שמבדיל את בני האדם משאר היצורים החיים – כדי להתבונן בתודעה האנושית עצמה ובאופנים שבהם היא תופסת את סביבתה. הטקסטים שמופיעים בגיליון ויחסי הגומלין ביניהם רוויים מגעים וקשרים, הזמנה להפנות את הקשב אל קולו של בעל החיים, אל דממת העץ, אל המלמול בלשונות הים, אל חוקי האדמה: הרוח, הגשם והאש. הגיליון מכנס יחד יצירות שמתבוננות החוצה מבעד לזגוגית, אך מכירות בקיומו של החלון: סיפורים קצרים, שירה ומסות של קולות חדשים ורעננים, לצד קולות ספרותיים מבוססים יותר שהיחס שלהם אל "כתיבת הטבע" הוא מפתיע ולא טריוויאלי. רבים מהקולות מתפרסמים בו לראשונה בעברית ובכך משלימים חוסרים רבים על מדף כתיבת הטבע בעברית. את היצירות מלוות עבודות אמנות של אמנים ואמניות מקומיים.

לרכישה
גרנטה 12 | חיים אילמים – כתיבת טבע חדשה

גרנטה 12 | חיים אילמים – כתיבת טבע חדשה

"כתיבת טבע" הפכה לתחום, גודרה בתחומי הז'אנר. עד לפני כמה שנים נחשב העיסוק בה לאסקפיזם, לסוג של מותרות — הרהורים של האדם על יפי הנוף או על נבירת החרק בפרח נדמו רומנטיים, מנותקים כמעט. אך ה"טבע" כבר לא מציע נחמה מעסקי בני האדם. להפך: הקריאה על הטבע הפכה לעתים קשה […]

*

כָּל הָעוֹלָם הוּא בָּמָה, חֶלְקָה אַחַר חֶלְקָה נִכְבֶּשֶׁת בִּצְוָחוֹת. הֶעָרִים נִמְלָאוֹת מַסֵּכוֹת צְהֻבּוֹת שֶׁל הַקּוֹמֶדְיָה דֶּל אַרְטֶה. לְהָקוֹת גּוֹדְשׁוֹת אֶת הָאֲוִיר, חוֹטְפוֹת אֶת כָּל הַתַּפְקִידִים, מְעָרְבוֹת שִׁירַת בֻּלְבּוּלִים בְּיִלְלַת אַמְבּוּלַנְס, סִלְסוּלֵי שַׁחֲרוּר בִּקְרִיאַת שַׁלְדָּג. הֵן מְכוֹפְפוֹת אֶת הַחֻקִּים, הֵן לוֹקְחוֹת בְּכוֹחַ מָה שֶׁמֵּרֹאשׁ שַׁיָּךְ לָהֶן. רַק צַעַד אֶחָד מֵאֲחוֹרֵינוּ, בְּקִדּוֹת […]

והגדת

מָחָר שׁוּב תַּעֲלֶה בָּאֵשׁ הַסִּפְרִיָּה הַגְּדוֹלָה בְּעוֹד רֶגַע יֵהָפֵךְ לְאֵפֶר הָאֹסֶף הַנָּדִיר שֶׁל הַמְּגִלּוֹת הַקְּדוּמוֹת – כָּל רֶגַע אוֹבֵד מְעַט מִמָּה שֶׁחַי נָסוֹג לְאָחוֹר מָה שֶׁרָאוּי לִחְיוֹת לְמַעֲנוֹ. לְהִתְבּוֹנֵן וְלִזְכֹּר שֵׁמוֹת וְסִימָנִים לְקַיֵּם בְּקוֹל: רֵיחַ אֲזוֹבִית הַמִּדְבָּר נִקּוּר דּוּכִיפַת בְּדֶשֶׁא לַח סִחְרוּר חֲסִידוֹת בְּשָׁחֹר וְלָבָן מְעוֹפָהּ שֶׁל דְּבוֹרַת-עֵץ גֶּלְלֵי דָּרְבָּן […]

האם יש מקום

הַאִם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁבּוֹ צַיָּדִים כְּבוּלִים בִּשְׁנָתָם, מְקוֹם פָּנָסִים כָּבִים וּסְאוֹן מְנוֹעִים נִבְלָם? אֶחָד מֵאוֹתָם אִיִּים מְבֻדָּדִים בְּיַם הַיְּמָמָה, בֵּית גִּדּוּל כְּעַרְפִלִּית לְכוֹכָבִים וְגַחְלִילִיּוֹת? בְּכוֹתֶרֶת הָעִתּוֹן הָיָה כָּתוּב: הַחַיּוֹת נְסוֹגוֹת אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה. הֵן מְלַטְּשׁוֹת אֶת הַיַּהֲלוֹם הַשָּׁחֹר בְּפִסַּת הֵעָדְרֵנוּ. אֲבָל חַיּוֹת נָעוֹת בְּלַיְלָה נָגוּעַ, קוֹרְעוֹת בְּפֶגֶר יוֹם מֻרְעָל. עֵינַיִם […]

ואלוהים היא המים

כְּשֶׁאֲנִי עוֹצֶמֶת אֶת עֵינַי בַּלַּיְלָה אֲנִי יְכוֹלָה לְהַרְגִּישׁ אֵיךְ הַסֶּלַע נִבְקָע עַל יְדֵי הַמַּיִם. אֲנִי שׁוֹמַעַת שִׁיר שֶׁל סַבָּא וְהוּא נִשְׁמָע כְּמוֹ חוֹל שֶׁזּוֹרֵם מַטָּה אֶל קַרְקָעִית הַנָּהָר. בַּשִּׁיר הַזֶּה מְדַבְּרִים עַל אֵיךְ שֶׁגַּם נַהֲרוֹת הָעֲמָקִים הָאַדִּירִים הֵחֵלּוּ כְּזֶרֶם פְּתַלְתַּל. מִתַּחַת לַמַּיִם הָעֲדִינִים יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים. לֹא אֲנָשִׁים כָּמוֹךָ וְכָמוֹנִי. אַנְשֵׁי […]