יומיים לפני החג כבר היו התעודות מוכנות וחיכו לחתימתו של המנהל. מאתיים שלושים ושש חתימות יכלו להימשך עד שעות הצהריים, מה גם שחתימתי לא היתה אלגנטית וארוכה בסגנון מיניסטריאלי, וידי לא היתה מיומנת בפעולה הזאת. הרי בכל תקופת כהונתי כמנהל לא חתמתי אפילו על ספר חשבונות אחד, ועוד לפני כן […]

"איפה החתולה של אלעזר?" שאלתי את איה וטיפסתי על מדרגה נמוכה, משקיף על החצר. עמדנו מחוץ לרכב הנעול שלו, בחניון מתחת לבניין שבו הוא גר, והמתנו לבואו. בשמונה השנים האחרונות אלעזר, איה ואני נוסעים יחד לכל משחקי החוץ של מכבי תל אביב ברחבי הארץ. ולמרות שמקום הכינוס הקבוע שלנו הוא […]

"מי שמכיר את עצמו, מכיר את ריבונו." הנביא מוחמד (עליו השלום) אפגניסטן הייתה גן עדן בכל הקשור לתופעה החדשה הזאת של לוחמי הג'יהאד. הסטריאוטיפ של הג'יהאדיסט התגבש אט אט בעשורים האחרונים והיה גורם מערער ומתסיס ברחבי העולם המוסלמי. התשתית הרעיונית שביסוד תופעה זו מבוססת על עקרונות של ארגונים שונים הפועלים […]

בר בן חמו גלל את מכנסי ההתעמלות המבריקים סביב זין נפוח ומדולדל, וניסה להפיח בו מעט רוח בדמיונות על נשים מהמחשב, אך לשווא. הגדם הסגלגל סירב להתרומם, וככל ששפשפו רק האדים והאדים עד שפלט זרזיף דק שהחמיץ את האסלה והכתים את תחתוניו. ברב"ח, כפי שדבק בו מאז הצבא, השליך את […]

כל הסיפור התרחש בפעם השביעית שבה השתרך בן דודי בתור בפתח משרד הפנים הישראלי, כדי לחדש את תעודת המסע שבלעדיה לא היה יכול להמריא אל מחוץ לגבולות הארץ. בפעמים הקודמות הוא יצא מוקדם מאוד מביתו והגיע בשש בבוקר, אך הופתע מן התור הארוך של אנשים שהזדחל מול הבניין, קצתם הגיעו […]

כבר כמה שנים אני סוחבת איתי איזו אשמה. כשהיא עולה על גדותיה אני מזכירה לעצמי שכל אחד אשם במשהו, כלומר, כל אחד לפעמים מרגיש אשם במשהו, ואז זה נרגע. אבא שלי, למשל, עד יומו האחרון היה אסיר בלי תא. האשמה כילתה אותו מבפנים. בעצם, כרסמה כמו תולעים בתוך תאנה. לא […]

אני מגיע. היא עומדת בדלת. לא, זה לא מדויק. אני מגיע (בכך אין ספק). היא עומדת כמה פסיעות מאחורי הפתח, מחכה לי. כשאני מגיע היא מרימה את מבטה מהטלפון שלה ומברכת אותי לשלום. כך אני מוצא אותה תמיד בימים הללו, בין דלת הכניסה לגרם המדרגות, ראשה מורכן לטלפון. יש לה […]