פרוזה קצרה

השעה הסגולה

השעה הסגולה

1. סוס מעוות, באחרית ימיו, משקיף על הכביש המהיר, שעליו שועטים עדרי מכוניות שכוחן כוחות סוס רבים. הוא אינו יכול לומר מה הוא חושב, אבל הוא בוודאי חש בפעימה הנובעת מן הכביש, לאין הפוגות; עצב מנקר בלבו; תחושת בזבוז של מי שנשא על גבו שנים על גבי שנים של עמל, […]

ריו שלך

ריו שלך

אחרי שבע שנות מגורים בחוץ לארץ אני מגיעה לריו דה ז׳ניירו בסוף דצמבר, באמצע הקיץ. הקירות והרהיטים בבית מסתתרים מתחת לשכבה של טחב. אלמלא העיגולים הירוקים ששרטטה הרטיבות הייתי מפקפקת בקיומו של פרק הזמן שמפריד בין העזיבה לחזרה. הריח החזק כמעט מבריח אותי, אבל אני מתגברת – ונכנסת. אני משאירה […]

אבנים וארטישוקים

אבנים וארטישוקים

1. אני יושבת עם חברה בקְלוֹזֶרי דֶה לִילָה במוֹנְפַּרנאס, והיא מספרת לי שני סיפורים. הראשון הוא על סבא שלה, שהגיע לתחנת הרכבת גָר דֶה ל'אֶסט בפאריס אחרי השואה שכל ארבעים ושניים בני משפחתו נספו בה. הוא היה רעב, אולי אפילו גווע ברעב, והתיישב במסעדת התחנה. המלצר הושיט לו תפריט והסבא, […]

מה האיש אומר

מה האיש אומר

איך שעלינו למונית הייתה לי הרגשה לא טובה. וזה לא בגלל שהנהג ביקש ממני בחוסר סבלנות שאחגור את הילד מאחור אחרי שכבר חגרתי אותו או בגלל שהוא סינן משהו שנשמע כמו קללה כשאמרתי שהנסיעה היא לרמת גן. אני נוסע הרבה במוניות וכבר רגיל לעצבים, לחוסר סבלנות, לעיגולי הזיעה מתחת לבתי […]