מסות

שולחן הכתיבה של אבא

שולחן הכתיבה של אבא

אבי היה מהנדס אבל היה לו שולחן כתיבה של איש הגות. זו היתה בעצם “מכתבה” גדולה וכרסתנית. אני נמנע מן המילה הזאת לא מפני שהיא מיושנת (השולחן עצמו היה ישן ומופיע בזיכרונות הילדות המוקדמים ביותר שלי), אלא משום שהיא ממין נקבה; ואילו השולחן היה מסיבי, חלקיו עבים, וכולו צבוע שחור. […]

קינת הצבר, רשימה על “כיכר התרבות” לזכרו של דני קרוון

קינת הצבר, רשימה על “כיכר התרבות” לזכרו של דני קרוון

מזה כמה שנים “כיכר התרבות” (“כיכר הבימה”) מצויה במרכז מחשבותיי. בשלהי קיץ 2014, עם תום מלחמת עזה ההיא, התיישבתי בגינה המונמכת שיצר דני קרוון וכתבתי במשך שנה, בבקרים, יומן-מקום. התיישבתי שם לאחר ששהיתי בתחתית הכיכר, במקלט העצום החפור תחתיה, שאליו רצתי עם בתי הקטנה. קיוויתי שתיעוד רגעי היומיום יאפשר לי […]

האורחים

האורחים

אינני יודע מדוע חלומות מסוימים נעלמים מן הזיכרון בעוד אחרים נשארים, ולא זו בלבד שהם נשארים חיים ובהירים, אלא שאנו נזכרים בהם עקב אירועים לא מוגדרים מסוימים בשעות הערות. לפני עשר שנים היה לי חלום כזה. אדוארד סעיד יושב על הרצפה, על שטיח כחול שאני זוכר כל כך טוב, בחדר […]

על התיירות

על התיירות

פעם נסעתי במונית משדה תעופה. החלון נגלל מעל ראשי; הרחתי את קרירות האדמה ואת אד שריפת הדלק של הרכבים המאיצים אל העיר. עיניי טיילו מתוך המונית הנוסעת לעיר; נפשי דבקה במפעלים, באסמים, בחצרות, ולאחר מכן בבניינים המקושטים, בלבנים האדומות, במטרייה שחורה, בגזרה של אישה, פסלי מלאכים חייכו אליי מעל החלונות; […]

על ‘אל המגדלור’: רישומים למרת רמסיי של דורית רינגרט

על ‘אל המגדלור’: רישומים למרת רמסיי של דורית רינגרט

הרי זו מרת רמסיי המקריאה לג’יימס, אמרה. היא ידעה מה טענתו – שאיש לא יוכל למצוא בזה צורת אדם. אבל היא לא ניסתה לשוות דמיון, אמרה. מה טעם הכניסה אותם איפוא? שאל. באמת מדוע? – אלא שאם שם, בפינה ההיא, בהיר, כאן, בדבר הזה, חשה צורך באפלולית. ככל שהדבר פשוט, […]

1996

1996

השנה ההיא התחילה עבורי בסוף ספטמבר של שנת 1995, כלומר בתחילת שנת תשנ”ו לפי מניין הלוח העברי. בקרוב תחל שנת הלימודים השנייה שלי במחלקה לאמנות בבצלאל, ושבועות אחדים לפני שמלאו לי עשרים ושתיים עברתי לגור בשכירות עם שני שותפים בדירת גג ברחוב מוריה 5 בשכונת רוממה בירושלים. הבניין היה צמוד לקצה המערבי של רחוב יפו, […]

הילד

הילד

מילדות הערצתי את יוסי בניון. בזכותו, ובזכות טיילת לואי שזכרתי מן ההליכות עם אמי בטיולי חופשת הפסח (שם השקפנו על הכרמל ותהינו בבורות רבה על שמות השכונות תחתינו), אהדתי בגאווה את מכבי חיפה אף שגרתי בתל אביב. בניון היה מודל נהדר לחיקוי. לא רק בשל זמינותו והקלות שבה ניתן היה […]

שכן טוב

שכן טוב

I שמות, הנקראים כראוי – ובעת הנכונה, יש בהם, אומרת המסורת, לעורר את הבריאה. השם הטוב, הנקרא בקול, בכוחו להשיב את הנבראים משתיקתם ולקרבם – להיות בדיבור. כל דבר ודבר צריך על כן את שמו הראוי – שיהיה נקרא בעתו, להשיבו אל מפתן השפה. אך שמות שאינם נקראים כראוי, כי […]

סיפור רפאים ללא רפאים

סיפור רפאים ללא רפאים

זהו דיאלוג בין מתרגם צרפתי, שהתקף חרדה גרם לו להפסיק לדבר צרפתית ולהתחיל לדבר ספרדית בלבד, לבין סופרת ארגנטינאית, שהתאהבה בצרפתית וניסתה להפסיק לדבר ספרדית. כמו בכל דיאלוג, העניין הוא לדעת לשקר, או לומר אמת בלי שישימו לב יותר מדי. בפעם הראשונה שפגשתי מתרגמת, הבנתי שאותם דברים גורמים לשתינו סבל, […]