השיחה בין אדם רומן אשר לביני התחילה באוקטובר 2021. ראיתי כמה ציורי שמן והדמייה של ציפור דרוסה באינסטגרם שלו והחלטתי ליצור איתו קשר. נמשכתי לעיבוד שלו לתרבות המתפתחת לנגד עינינו במרחבים דיגיטליים; שימוש בסממנים משותפים – באופן ניואנסי  ובו בזמן בוטה ו-וולגרי – על הדרך בה הוא משתקף בנקודת מבט […]

פרגמנטים של נוף, גוף, חלון – צבע, איבר, ממד, חומר, טכניקה – מרכיבים את חלל התערוכה “No Longer – Not Yet” של נעה יקותיאלי ב-iscp בברוקלין. צפיפות, דפוסים חוזרים ונופים הרוסים יוצרים חלל המורכב מסצנות מדומיינות ואמיתיות כאחת. שימוש בעץ ובבד וטכניקות חיתוך נייר ייחודיות מציעים מעין חוויה תיאטרלית, הצגה […]

ככל שאינך מכיר את הדמות בתמונה, כך באפשרותך להשליך עליה משהו ממך. הספציפיות של האדם האחר, "האמיתי", חומקת באמצעות מעשה ההתבוננות, נעלמת ונעשית דימוי. בכל זאת נוצרות פני אנוש מהמפגש האינטימי עם התמונה הקפואה. כמו כוס מים מלאה שבכל זאת אפשר למזוג אליה מים נוספים, אתה מצייר דמות אחרת ורואה […]

. בראשית היתה אצלי המילה. המילה הבוראת, המילה החושבת ומחשבת. קודם היתה אצלי המילה, ואחר כך התמונה. את לימודי האמנות התחלתי בגיל שלושים ואחת, אחרי שלוש שנים של לימודי מחשבת ישראל ובלשנות. והמילה פינתה חלל לתמונה, והן שהו יחד. חלוקת התפקידים בין השַׁליטה הוותיקה לבין הנחנכת הצעירה לא היתה לי […]

ביום הנעילה של תערוכת היחיד הקודמת שלה, במוזיאון הרצליה, נשכבה הילה טוני נבוק על גבה מתחת לפסל "להמתין לשמש – ספסל" בזמן שהמבקרים במוזיאון שוטטו סביבה. לפרפורמנס הזה – שכלל גם שכיבה על משטחי פרגולה בחלקו המרכזי של המיצב – קראה טוני "שקיעה". הפעולה הפרפורמטיבית הפשוטה לכאורה של התמקמות גוף […]

התערוכה 119 Currents חוקרת את האינטראקציה בין האדם לבין היסטוריות דרך מבנים אדריכליים, דרך העקבות שהעבר משאיר במרחב העירוני והפערים בין הציפייה מאדריכלות לבין המציאות של אותם מבנים הספוגים בניואנסים היסטוריים. בעוד שיצירות האמנות בתערוכה עוסקות בסביבה המקומית של סנט לואיס – וההיסטוריה שלה – העיר עומדת כארכיטיפ למרכזים עירוניים […]