מחבר: שי שניידר-אֵילַת

שי שניידר-אֵילַת

(1977) משוררת, השתתפה בכיתת השירה של הליקון 2014. שיריה מתפרסמים בכתבי עת, בעיתונים ובבמות מקוונות, וספר ביכורים פרי עטה, הוא היה כאן, אני בטוחה בזה, הוצ. אפיק ספרות ישראלית והליקון ראה אור זה לא מכבר.

גבול הבשר

חרצנו ערמונים והכנסנו לתנור. בבית פשט ריח יער, על הספה הפתוחה בידיים חשופות פיצחנו קליפות לוהטות, הפשטנו אגוזים חמים עד לזהב הרך, עד שחר, עד אחרון. ראה, אמרתי לו על הסף, נותרתי לבדי בגוף אישה, אני נבהלת מעצמי, מן הכיסוף, להימלט אל תאוֹמִי, אל בעלי חסר הגוף, המת, הנעדר, טוב […]

*

(אַל תִּבָּהֲלִי: זוֹ תְּנוּעַת הַמַּחַט הַתּוֹפֶרֶת אֶת צִלֵּךְ, מִן הַמְּגֵרָה בַּחֲזָרָה אֶל גּוּפֵךְ) מהדורה מקוונת | מרץ 2019 מתוך: הוא היה כאן, אני בטוחה בזה, אפיק ספרות ישראלית והליקון, 2019

צלחת מעופפת

ברגע זה עוזב אדם את העולם, ברגע זה בא, אנחנו אהבנו להתמסר בצלחת מעופפת. נכונו להשתטח, כל הגוף, ובלבד שלא תיפול מידינו, להתנשף מלוהטים, לתת את עינינו לדבר חמקמק וסב, אווירי, בא ויוצא מן הידיים. פעם צנחה אל הים ואתה שחית אחריה. בעיניי ראיתי מן החול את הגלים שבים וחוטפים, […]