מחבר: שי שניידר-אֵילַת

שי שניידר-אֵילַת

(1977) משוררת, השתתפה בכיתת השירה של הליקון 2014. שיריה מתפרסמים בכתבי עת, בעיתונים ובבמות מקוונות, וספרה הראשון 'הוא היה כאן, אני בטוחה בזה' (אפיק-הליקון), ראה אור ב 2019. ספרה השני 'כל מה שהיא שרה מעלה עשן' (מוסד ביאליק) יראה אור בקרוב. זכתה בפרס ע"ש רמי דיצני לשירה.

 

במיטה, על גבי

שְׁתֵּי נְקֻדּוֹת שְׁחֹרוֹת מֵתוֹת בַּתִּקְרָה הָיוּ בַּלַּיְלָה חַיִּים מְכֻנָּפִים שֶׁהֵפֵרוּ אֶת שְׁנָתֵנוּ שֶׁבִּקְשׁוּ אֶת דָּמֵנוּ אֲנִי נִזְכֶּרֶת: אַתָּה, עוֹמֵד בַּמִּטָּה עֵירֹם וּבַחֲבָטָה שָׂם לָזֶה סוֹף אֲנִי מְשַׁחְזֶרֶת: קוֹמָתְךָ, דִּיּוּק מַכָּתְךָ, אַמַּת זְרוֹעֲךָ הַנִּמְתַּחַת – אֲנִי שׁוֹלַחַת אֶצְבַּע אֶל תַּחְתִּית הַבֶּטֶן לְפַיֵּס בָּהּ אֶת פְּנִימוֹ שֶׁל שׁוֹשַׁן עָצוּב וְגוֹמֶרֶת שׁוּב לֹא […]

לצד הלֶּחם

פֶּרַח, לִילִית יְחִידָה, גּוֹסֶסֶת בְּטַבּוּר הַבַּיִת; קָטַפְנוּ אוֹתָהּ כְּדֵי לְיַפּוֹת, לְהַקְהוֹת אֶת עִצְּבוֹנֵנוּ – וְהִנֵּה הִיא מַדִּיפָה עָלֵינוּ רֵיחוֹת סַף מָוֶת, בְּאוּשִׁים. עֲקוּרָה, טְבוּעָה בָּאֲגַרְטָל, בְּלֹעָהּ הַקָּטוּם קָמַל אֵבַר מִין מְיֻתָּם. מוּטָב הָיָה לְהוֹתִירָהּ בִּמְקוֹמָהּ. עַל שָׁרְשָׁהּ בְּגוּף הָאֲדָמָה, אַךְ הַכֹּחַ הַלּוֹקֵחַ – יָדָיו לְהָבִים – וַאֲנַחְנוּ נִלְהָבִים, הֲרֵי, מִיֹּפִי […]

שני מקרים

א. בַּלַּיְלָה אַתְּ חוֹלֶמֶת: שְׁתֵּי אֲבָנִים כְּחֻלּוֹת נוֹשְׁרוֹת מִטַּבַּעַת. בַּבֹּקֶר, בַּשָּׂדֶה, זִמְזוּם פִּתְאֹם מִתּוֹךְ רֹאשֵׁךְ. מַשֶּׁהוּ נוֹעֵץ עֻקְצוֹ בְּקָדְקֳדֵךְ, צְרִיבָה גּוֹבֶרֶת, הָאֶרֶס מְחַלְחֵל וְהַחַיָּה בִּשְׂעָרֵךְ. צוֹרֶבֶת בְּאָזְנַיִךְ אֶת בֶּהָלָתָהּ; בְּעָתָתָהּ לְהֵחָלֵץ מִתּוֹךְ מָבוֹךְ אָפֵל. קַרְקַפְתֵּךְ בּוֹעֶרֶת. אַתְּ מְנַעֶרֶת וּמְנַעֶרֶת – עוּפִי מֵרֹאשִׁי, חַיָּה. אֲחוּזַת זִמְזוּם וְאֶרֶס, אַתְּ מִטַּלְטֶלֶת בַּשָּׂדֶה – […]

גבול הבשר

חרצנו ערמונים והכנסנו לתנור. בבית פשט ריח יער, על הספה הפתוחה בידיים חשופות פיצחנו קליפות לוהטות, הפשטנו אגוזים חמים עד לזהב הרך, עד שחר, עד אחרון. ראה, אמרתי לו על הסף, נותרתי לבדי בגוף אישה, אני נבהלת מעצמי, מן הכיסוף, להימלט אל תאוֹמִי, אל בעלי חסר הגוף, המת, הנעדר, טוב […]

*

(אַל תִּבָּהֲלִי: זוֹ תְּנוּעַת הַמַּחַט הַתּוֹפֶרֶת אֶת צִלֵּךְ, מִן הַמְּגֵרָה בַּחֲזָרָה אֶל גּוּפֵךְ) מהדורה מקוונת | מרץ 2019 מתוך: הוא היה כאן, אני בטוחה בזה, אפיק ספרות ישראלית והליקון, 2019

צלחת מעופפת

ברגע זה עוזב אדם את העולם, ברגע זה בא, אנחנו אהבנו להתמסר בצלחת מעופפת. נכונו להשתטח, כל הגוף, ובלבד שלא תיפול מידינו, להתנשף מלוהטים, לתת את עינינו לדבר חמקמק וסב, אווירי, בא ויוצא מן הידיים. פעם צנחה אל הים ואתה שחית אחריה. בעיניי ראיתי מן החול את הגלים שבים וחוטפים, […]