שגיאה הורית בעידן האנתרופוקן

הַבַּת שֶׁלִּי רוֹצָה לִנְגֹּעַ בְּפֶרַח חַי.
כָּזֶה שֶׁהַסָּגֹל שֶׁלּוֹ מֵרִיחַ כְּחָזֶה קַיִץ
טְלוּל־נְשִׁימָה. רְדוּפַת מַחְשָׁבוֹת עַל
מָוֶת מִקְרִי, אֲנִי תּוֹפֶסֶת אֶת יָדָהּ הַלּוֹפֶתֶת –
דַּי! – לְלַמֵּד אוֹתָהּ מַשֶּׁהוּ עַל כּוֹחַ.
הַפֶּרַח דַּוְקָא נִדְמֶה נִנּוֹחַ
אֲבָל אֲנִי דְּבֵקָה בְּשִׁעוּרֵי הַטּוֹב:
עִם כָּל גִּבְעוֹל שֶׁנֶּעְקָר, עוֹלָם נִמְחָה.
אֲנָחָה.
אֲנִי כְּבָר חָשָׁה בְּמִלּוֹתַי
פּוֹנוֹת נֶגְדֵּנוּ – יָדָהּ לְפֶתַע
מְהַסֶּסֶת לִנְגֹּעַ.

גרנטה 12: חיים אילמים – כתיבת טבע חדשה | סתיו 2023
מאנגלית: ירדן בן־צור