עשר שנים של בדידות

עשר שנים לאחר שפגש לראשונה את ט' ומבקשי מקלט נוספים ממאלי ומסנגל בבניין נטוש ברובע ה־18 של פריז, אסף שושן החליט לברר מה עלה בגורלו של כל אחד מהם. בדרך הוא נתקל בסיפור אחר – סיפורם של עובדים זרים שחיים תחת זהויות בדויות, מסתתרים מאחורי שמות שהם שואלים ממהגרים שכבר הסדירו את מעמדם.

הסתתרות מאחורי זהות בדויה פירושה ויתור על גישה לביטוח סוציאלי וחיים בפחד מתמיד מפני חשיפה וגירוש. עבור אותם מהגרים, המחיר גבוה: גילוי משמעותו כישלון, וכישלון פירושו סירוב לבקשת המקלט שלהם.

איך מצלמים אנשים המסתתרים? השאלה הזו סקרנה את שושן והובילה אותו בסופו של דבר להתחיל בפרויקט. איך מספרים את סיפורם של אישה או של גבר מבלי לחשוף לעולם את עיניהם?

התשובה מצויה בפרטים. יד מולבנת מאור השמש העולה; ראש פונה הצידה; עיניים נעצמות ברגע; גוף נבלע בצללים; פנים שתמיד מוסתרות, גולות מן הפריים.

שושן נע בתוך ובסביבת המצולמים שלו; מבטו חודר, אך לעולם אינו מאיים. דימוייו מספרים את שיממונם של האנשים הללו, את ההיעלמות של גופיהם במרחבים גדולים וריקים. הוא לוכד את הרפלקסים שלהם, את האופן שבו הם מתחמקים בצורה אינסטינקטיבית מן העדשה שלו כדי להיעלם בשקט, מחוץ לאור. הדיוקנאות של שושן מדברים על כמיהתם של גברים ונשים אלה למקלט במדינה שמדברת רק על זרות.

מהדורה מקוונת | פברואר 2026
דימוי ראשי: Sira, Jardin du Silence, Villejuif, 2020