הזיות אצל שפויים בדעתם
החיבור הזה נכתב ב-2023 באנגלית (תחת הכותרת "Hallucinations in the Sane"), והוא נולד מתוך שלב ראשוני במחקר בין-תחומי שהוביל כעבור שנתיים לעבודת הפרפורמנס "ההתפתחות של מקומות קדושים, הרצאת אמנית מאת אלישבע גברא״ (“The Development of Holy Site, an Artist Lecture by Elisheva Gavra”), שהוצגה בספרייה הציבורית בניו יורק במרץ 2025.
הפרפורמנס מתחיל במפגש בין האמנית לתצלום מעדן משנת 1950-1949 השמור בארכיון הג'וינט. האמנית מזהה בתצלום את סבא רבא שלה, וללא ראיות נלוות או יכולת אחרת לאמת את הזהות של הגבר בתמונה היא מבלה שנה במעקב אחר ההשלכות של התקשרות כזו לתצלום. ההרצאה כוללת הערות על היבטים אנתרופולוגיים, תיאולוגיים, פילוסופיים, היסטוריים ופואטיים של התקשרות או התקדשות לתמונה. הפלטפורמה האקדמית של הפרפורמנס, שמוצג תחת המעטה של "פרזנטציה על מחקר", היתה הקשר חשוב לפרפורמנס הזה, שמטרתו לבחון את הציפיות הכרוכות במרחבים של ייצור ידע ולשאול על הערכים ועל המגבלות של מומחיות.
.
שוטטתי בחמסין הרבה זמן כשהחתול הזה הופיע.
החום משעבד ומכניע אותך.
מחשבות לא מתעוררות בחום הזה, הן מתפרצות ומתפוגגות באור מסנוור.
זוג יושב לשולחן. אבא שלי, ממולם. הפנים שלו סנטימטר מהמפה, על המפה יש פתק. על הפתק כתוב שם. הגבר כתב אותו, זה השם של הבן שלהם. הבן גר בטריילר במגרש חנייה בקנדה.
אבא שלי אומר ״הוא מושך אש״
הזוג אומר ״הוא צריך סיוע״
אמא שלי במטבח אומרת ״אבא שלך לא זכר שהוא הזמין אותם לבוא״
דאוד ודאוד
הכול התגלה בגלל השכן של סבא וסבתא שלי דאוד, שהיה במחלוקת עם סבא שלי, שגם לו קוראים דאוד. בדרך נס ובסופו של דבר, דאוד נהיה חסיד נאמן של דאוד.
כל זה קרה בטח בשנות החמישים או משהו כזה.
בזמנו, דאוד הקנאי היה יוצא לפרדס כל יום, ודאוד הצדיק היה נשאר בבית עם הספרים ומפקיד צ׳קים מהמדינה.
בדרך לפרדס, דאוד היה עובר דרך הבית של סבא שלי.
״מורי דאוווד… תיקח הטורייה״, היה מגדף ויורק בחצר הקדמית.
״מה אתה מח׳כה ייתנו לך משכורת״.
דאוד הקנאי סבל מחבלי קליטה של השנים הראשונות מחוץ לתימן ובארץ החדשה הזאת. האמונה שלו כשלה, הוא נפל לטיפה המרה.
לילה אחד הזקן בא לדאוד בחלום, אמר לו ״מחר אתה אצלי״. הזקן נראה זועם; למה אין מנוחה לעצמותיו (או לבשר). ככה בא אליו שלוש פעמים. דאוד, המום ואלום, היה נופל כל פעם שקם מהמיטה. היה מסתובב לו הראש, הוא לא היה יכול לעבוד. החלום שלח אותו אל מחוץ לדלת ומחוץ לעיר, להתגלגל בדרכים. הוא עלה על אוטובוס אחד ועל אוטובוס שני בכיוון הכללי דרום-מזרחה. מי שראה אותו אמר שהוא נראה ״שיכור״ ומתנהג כמו ״נווד״.
הזקן היה באדמה כבר כמה שנים בשלב הזה.
היה טור אבנים על תלולית עפר.
מרחק של כשלושים שעות נהיגה, או שלושים ימי הליכה ברגל מתימן בערך.
בצהרי חמסין דאוד יורד מהאוטובוס, בתחנה באמצע שום מקום בהרי יהודה. מתחת לעץ חרוב הוא מוצא טור אבנים מונחות על תלולית אדמה. בתלולית הזאת שוכב סבא רבא שלי במנוחת עולמים.
(סבא רבא הפר את מנוחתו מדי פעם על מנת להופיע בחזיונות של חולמים נוספים.)
אני אומרת, ״צריך לקבוע עם אמא שלי, אבא שלי לא זוכר״.
הגבר מסתכל על אבא שלי. ״למה היא אומרת לי לא לדבר איתך?״
אמא שלי אומרת, ״בטח, תדבר איתו! אבל תקבע איתי. הוא שוכח כל דבר, יכולנו לא להיות פה היום״.
אבא שלי אוחז במפרק כף היד של הגבר, היד שלו אוחזת בשטר כסף מגולגל, עכשיו השטר מונף בין שתי זרועות נעולות, של אבא שלי ושלו.
אבא שלי אומר, ״לא, אל תבייש אותנו״.
הגבר אומר, ״תן את זה לצדקה״.
אבא שלי אומר, ״לא לא לא״ (״לַא לַא לַא״, זרועות באוויר).
אמא שלי אומרת, ״מה אתה עושה בחיים?״
הגבר אומר, ״גגוני מתכת״.
אמא אומרת, ״אתה יכול להסתכל על משהו בגג?״
וכל ארבעתם עולים למעלה לכמה זמן.
אני נכנסת לחדר השינה ומשכיבה ספרים על המיטה.
מהדורה מקוונת | ספטמבר 2025
