בשנה האחרונה העשייה שלי התאפיינה בהרבה עבודה בסטודיו. ציירתי לרוב בלי וויז'ן ברור, לא בחרתי דיסציפלינה לעקוב אחריה ונראה כי נטשתי את הרצון לספר סיפור. היה לי רצון לגדול במימדים, לראות איך הקו שלי מגיב לפחם ולקנבס. העניין שלי בצורה גדל, בקימורים, בפירוק ובהרכבה ובאפשרות ליצור מתח בתוך מה שנראה […]

תהליך העבודה הזה, לצד שולחן הכתיבה, הוא לפעמים בודד מדי. לכן, בין השאר, נולד הפרויקט "איור החלומות" שמרשה לי להתארח במעשיות התת מודע של אחרים ולתת להם בתמורה, את העיבוד שלי לדיו. הפעולה הזהירה הזו היא הילוך על חבל דק, בין הפרפורמטיבי, לפרשני, בין התרפיה לתרגום – אבל היא גם […]

כשראיתי את רכס ההרים במדבר אטקמה בשנת 2012 חוויתי התעוררות נשגבת ממש, כמו אושר שהתגשם בצורה של הטבע – נבלעתי על ידי כוחו. רק אז, אחרי שנים של חיפוש, סגנון הציור שלי הגיע לאסתטיקה שהרגשתי מרוצה ממנה, יכולתי לבטא את עצמי בכנות. הייתי די רומנטית עד אז, יכולתי לראות את […]

בניגוד לכתיבה, שהיא נוכחות מלאה, כפולה, ולפעמים משולשת, מעשה הציור אצלי הוא כמעט בהיסח דעת. בכמעט שינה. כמעט שאין בחירה כאן. היד מושכת משטח כלשהו מאיזה מדף או מגירה, עט ישן, רצוי כזה שכמעט דהה, העיניים משוטטות, הרוח רחוקה. המושא אינו מחשבה או דימוי, אלא פני המשטח, עץ הבלזה הדקיק […]

אני שייכת למה שנקרא דור 1.5, תופעה חברתית בדמות ילדי מהגרים, אלה שבעקבות תנועות הגירה ושינויים באקלים הפוליטי מצאו את עצמם בגיל צעיר מאוד במדינה אחרת. המעבר הזה, בהיעדר אישיות מגובשת הוא סוג של רעידת אדמה בה את מאבדת חתיכה מהזהות שלך ומבלה את שארית חייך בחיפוש. ברוסיה ביקרתי פעמים […]