שש עשרה שעות

בדיקה שגרתית

כללית לב יפו, 18:15. ד"ר הייתם אל-חסן מקבל אותי בחדרו לבדיקה שגרתית. אני נשכבת, מתפשטת.

בחדר ההמתנה אישה עם עגלת תינוק. זוג צעיר. רופא שמסתובב במסדרון, פותח וסוגר דלתות. יש במרפאה רק רופא אחד שמקבל מטופלים. כירורג שד. מהחדר יוצאת אישה. נעמדת. קוראת בדפים. נכנסת לשירותים. יוצאת לשתות מים. היא מבוהלת.

להרים יד ימין.
השדיים שלי רגישים, נמנעת מקשר עין. הוא מבקש להוריד את היד, אין צורך לומר דבר על יד שמאל, מתרוממת מאליה, זוכה בנקודות יעילות במשחק הרופא והחולה הזה.
לא הרגשת את הנפיחות הזאת? אני לפני מחזור, אני עונה לו, ממששת איפה שהוא מראה. חשבתי היום שיש לי הרגשה כמו בריצה בשיעור ספורט בגיל שלוש-עשרה. כל תנועה כואבת. העור מתמתח. מלא. הכול גדל. רגיש למגע. אבל היום לא טוב לגדול. לא טוב לגדול בגילי.
בדחיפות ממוגרפיה ואולטרסאונד שד, אם יש משהו חריג מיד לקחת דגימה.

לפני הכניסה לבדיקה שולה שולחת לי הודעה. נראה לי שאצלי הכול טוב, אני עונה לה. היא שולחת סרטון כדי שאצחק. לא מספרת איפה אני, זו הרי בדיקה שגרתית, אבל אני דרוכה, עוד רופא זר שייגע בי, שימשש לי את השדיים.

שד שמאלי. גוש בשעה 1 מצד שמאל. כ-1.5 ס"מ. נייד. בתי שחי תקינים ללא גושים או בלוטות. עור ופטמות ללא ממצא חריג.

האם אני נכנסת לסיפור הזה בעיניים עצומות? לא הרגשתי. זאת אומרת, דווקא כן בדקתי לא מזמן בעצמי במקלחת וחשבתי שזה בסדר, זו לא כרית סיליקון, לא הכול חלק, יש שם צינוריות חלב וכלי דם, זה נראה לי בסדר. מה פספסתי? מה קורה שם עכשיו?

פתאום הכול הופך לכואב. צריך לישון, צריך לכתוב, צריך להספיק, צריך לקבל החלטות.

להירגע. לא להדאיג אף אחד. לברר את הדברים עד סופם לפני שמגיעים למסקנות. צריך הסחות דעת.
הרופא ממליץ על יין, אני מבטיחה לציית.
הוא אומר שגם אם הייתי שואלת לא היה עונה. נקווה שהכול טוב ושיהיה בסדר, בגלל זה שולחים אתכן לבדיקות האלה. לא להילחץ. להירגע. הוא נראה מודאג.

מנהלות

לבדיקת ממוגרפיה יש תור למחרת בשעה 7:40 בבת ים. לאולטרסאונד גם. לא, בעצם לא, לאולטרסאונד צריך לחכות עוד שבוע. אבל אין תור פנוי, יש רק תור לחודש הבא. במקרים דחופים יש ליצור קשר עם המכון.

אני חוזרת הביתה, בחצר אני פוגשת את השכנה. מספרת לה, ומבקשת ממנה פרח. מוזגת לכוס החגיגית יין לבן וסודה. מגלגלת ג'וינט. יושבת במרפסת. במרכז החצר חתיכת שמים.

אולי הכול בסדר ואני רק דרמה קווין. דיווה קטנה שסיפרה מיד לשכנה ואחר כך חזרה הביתה לשבת לכתוב. אולי אני מפחדת. זה ערב שכזה. שעוד לא היה. מחשבות שחלפו בראש מגלות את עצמן בזמן אמת.

מתעוררת בארבע לפנות בוקר ולא מצליחה לחזור לישון. בשש וחצי אני כבר בדרך לים,  לחוף גבעת עלייה.

אין לי הרבה זמן לפני הבדיקה. טובלת במים. את שאריות הלחם אני תולשת, מפוררת ומפזרת ליונים. עורב מצטרף. עוד שני גוזלי עורבים. מעט אנשים, רצים, הולכים, משכשכים. החוף תמיד כאן. צריך ללכת.

המכון

המרכז הרפואי בת ים, 7:40.
את לא מופיעה ברשימה, חכי למזכירה של הממוגרפיה.

שתי נשים כבר מחכות. מגיעות אמא ובת. הבת בת חמישים, עושות הרבה רעש, רבות. אישה ובעלה, חרדים. יש לה סרטן, הוא עבר לאגן, קשה לה ללכת. הם כבר אחרי הפחד. עוד מישהי בגילי. מתוקתקת, אנחנו מחליפות מבטים. עוד אישה בת שישים בערך. נראית חולה ובעלת ניסיון, ממיינת מסמכים רפואיים, זורקת בלי למצמץ.

אני נכנסת ראשונה. על ההפניה כתוב דחוף עם שלושה סימני קריאה. המזכירה נחמדה. לא קלטו אותך כי הדפיסו את הרשימה אתמול בערב, היא אומרת, ההפניה הדחופה שלך נכנסה רק יותר מאוחר למערכת. היא לוקחת פרטים. עוד מעט יקראו לך לממוגרפיה.

תיכנסי לחדר הלבשה ותנעלי את הדלת. תורידי חולצה וחזייה, תשאירי את הדברים ותיכנסי.

שימי את זה על הבטן, זה שומר על הרחם מקרינה. שימי יד כאן. תיצמדי. ככה. עוד קצת. צד שני. מכשיר גדול, הרבה צירים, מסתובב לכל הכיוונים. המלחציים מתקרבים זה אל זה ומועכים לי את השד. אם זאת היתה בדיקה לגברים כבר היו ממציאים משהו יותר סימפתי. זה לא באמת מה שמעסיק אותי עכשיו. תמעכו כמה שאתם רוצים, רק תגידו לי מה קורה. באמת לא הרגשתי?
את יכולה להתלבש, תחכי בחוץ. מי שכעסה שנכנסתי לפניה נכנסת.

הם קוראים בשם שלי. הרופאה מבקשת צילומים נוספים. יעשו לך גם אולטרסאונד.
בואי תיכנסי, תתפשטי שוב. על מסך רנטגן צילום של השדיים שלי. גוש לבן מוקף בעיגול. שידעו מה לצלם.
המזכירות, האחות, כולן נחמדות. נחמדות מדי. זה המקום האחרון שאת רוצה לקבל בו יחס מועדף.

שוב מחכה. אבא שלי מופיע בכיסא לידי. אני פה. אני ממש פה לידך. מושיטה לו את היד. שיחשבו שאני משוגעת, מחזיקה ידיים עם הרוח. רק לא להיות לבד.

קוראים בשם שלי שוב, עכשיו לאולטרסאונד. תתפשטי ותשכבי על הצד. תתקרבי עוד אליי. הטלפון של טכנאית האולטרסאונד מצלצל. עומריקי. איך היה? הספרים היו כבדים? תוך כדי שיחת טלפון הטכנאית מנערת ולוחצת את הג'ל מהשפופרת על החזה ובית השחי שלי. היא מקרבת את המכשיר ואני מסלקת לה את היד. היא מסיימת את שיחת הטלפון שלה ומתחילה שוב. מה קרה? זה דגדג אותך? היא לא מעלה על דעתה שאני לא מעוניינת שעומריקי ישתתף בבדיקה, שאני צריכה שהיא תתפנה. אליי ואל השדיים שלי.

היא קוראת לרופאה, הצילומים נמשכים כשהרופאה בחדר, הרופאה מאחוריי, שלושתנו מסתכלות על המסך, הנה זה.
טוב, הכול בסדר איתך. רק היה צריך להוכיח את זה. זה המבנה של השד שלך, כל אחת היא אחרת.

בחדר ההמתנה, מחכה לדיסק עם הצילומים. כבר לא מפחדת, רק ממהרת לשוב לעבודה.
המזכירות רוצות לדעת מה הרופאה אמרה.

מהדורה מקוונת | מרץ 2023
דימוי ראשי: קרן כץ, 2022, מתוך שש עשרה שעות, ספר אמן.
קרן כץ היא קומיקסאית, מאיירת, כותבת. אמנית רב תחומית ומו"ל הוצאת ברחש.

שש עשרה שעות הוא ספר האמניות מיכל יורק וקרן כץ שנוצר במסגרת תוכנית משותפת Body Parts שאצרו חיים שושן – הקפיטלים וסטודיו קרן גולן. הספר הוצג בתערוכת Book Object: Body Parts במסגרת לה קולטור 2022. תערוכה של ספרי אמן הבוחנת וחוקרת את מושג הספר כאובייקט ואופן השימוש בו. ספרי אמנים (או חפצי ספר) הם יצירות אמנות המנצלות את צורת הספר.