(Terra Un(firma

סמאח שחאדה – גוף העבודות אשר יצרה שחאדה עבור התערוכה (Terra Un(firma מחולק לשני קטעים, "החיים והאדמה", אשר לוקחים את הנרטיבים האישיים של האמנית ואת השקפתה הפמיניסטית כנקודת מוצא שממנה ניתן לחקור סוגיות העומדות בפני נשים, ברוב התרבויות, בזמננו. החיים משקפים את העולמות הפנימיים (הפסיכולוגיים) והחיצוניים (החברתיים) המורכבים והמתנגשים של האמנית. בשוליים הכפולים במרחב זה, שחאדה מנווטת את ההתנגשויות בין אינדיבידואליות לאחריות המהווה את הנשיות העכשווית בחברה שלה ומרחיבה אותן כלפי נשים ברחבי העולם, המתמודדות עם אפליה, שוליות, משבר זהות ומגוון של נושאים מגדריים. העבודות שנבחרו עבור "האדמה" פונות לעבר המרחב הפיזי והסביבה הטבעית כמקום של חיבור, עקירה והתמודדות, בו האמנית משלבת מושגים של בית, משפחה וזהות קולקטיבית. כל יצירה רחבת היקף שנבחרה לתערוכה נוצרה בקפידה במשך מספר חודשים. עבודתה של שחאדה נעה בין ריאליזם קלאסי-פיגורטיבי, הלוכד ומתעד בצייתנות את הסובב אותה לבין הסוריאליזם הפנטסטי השאוב מעיסוקיה של האמנית במיסטיקה. שחאדה משתמשת בגישה דרמטית ברישום היפר-ריאליסטי באמצעות האור והצל בכדי ליצור מציאות קסומה המשלבת בין בדיה ופנטזיה. עבודותיה של שחאדה שזורות בסמליות דתית, פולחנית, פוליטית ותרבותית ואשר יוצרות שכבות מורכבות שמחייבות את הצופה בפענוחן בכדי לקלוט משמעויות עמוקות יותר.

הנוף הוא רקע שבו החששות של קבוצות חברתיות המושפעות משינויי כוח חיצוניים כגון: מלחמה וגירוש, במובן זה הסביבה הטבעית של שחאדה גרמה לה לדאגות עמוקות. משפחתה של שחאדה הייתה חקלאית לפני הגירוש מהכפר שלהם, והקשר העמוק ורב העוצמה הזה לאדמה מתבטא באמצעות אלמנטים סמליים עשירים. בסדרה של רישומים קטנים יותר של 30*30 ס"מ, הקקטוס או הצבר, למשל, מועסקים כסמל לחוסן הפלסטיני, ואכן, הפלסטינים מתייחסים לעתים קרובות לצמח כסמל ל"סבלנות" שלהם, שעליהם לתרגל בחיי היומיום שלהם. בעוד שבעבודות אחרות, עצי הזית בכל מקום בארץ מצביעים ומאשרים את זהותה התרבותית של האמנית. בעבודתה "תאנה" (2020), האמנית ממשיכה להרהר בדת ובהגבלות המוסריות שלה, אימוץ עלה תאנה כמטאפורה מהנצרות, הידועה כניסיון הסתרה של מעשה או חפץ, הנתפס כמגונה ואינו צנוע, עם משהו שאינו פוגע במראה הכללי. בספר בראשית, למשל, אדם וחווה לוקחים את העלה כדי להסוות את העירום שלהם לאחר אכילת הפרי האסור. האמנית גם מתרחקת מהתחום החברתי שלה כדי לחקור אלמנטים טבעיים ביחס לנושאים רחבים יותר כמו אלימות מגדרית, צנזורה ופיקוח חברתי על נשים. בעבודה "תחת איום" (2016), מונח אגס מתחת שורה של סכינים במטבח, מרמז על מעמדן של נשים ועל התפשטות האלימות המשפחתית והרצח על כבוד המשפחה שממשיך להטריד חברות ברחבי המזרח התיכון ומעבר לו.

בעוד האמנות של שחאדה עוסקת לעתים קרובות בעבר או מתבוננת בהווה, ציוריו הריאליסטים המרהיבים של מיכאל חלאק, מתמקדים ברגע הנוכחי. אמנותו של חלאק מתבססות על מסורות מערביות של ציור ריאליסטי, משלה, אך נבדלת בתכנים המשלבים את המציאות המקומית והגלובלית. שילוב זה פותח את ההזדמנות לקריאות מרובות של עבודתו וקורא לצופה להתעמק יותר בתוכן שהם מציגים.

עבור התערוכה "טרה און פירמה" שבעת הציורים הנבחרים של חלאק לוכדים ומתעדים ברגע אמת את הפרצופים, סצנות חברתיות ונופים אשר מקיפים אותו. בעבודות אלה, צמחי מרפא ועשבי תיבול כגון זיתים וטימין (זעתר) שולטים כסמל לזהות הפלסטינית אך גם מדברים אל הצופה האוניברסלי. עבור האמן מתפקד הטימין כסמל של מוצא וחופש, אך ברגע שהוא מושתל בעציץ, הוא מאבד את חירותו; נעקר מתוך אדמתו המקורית כדי להפוך לקישוט שולי. ציורי הנוף שלו טעונים במתח המרכזי שמעצב הן את חייו והן את עבודתו – שאלת הקשר בין האדם למקום, ותהיות הקשורים לנוכחות והיעדר, זיהוי ואי זיהוי, נראות והיעלמות. הסצנות שלו מתארות תהליך של פיצול שמוליד שני עולמות נפרדים אך מחוברים. במבט ראשון ציוריו עשויים להופיע כתיאורים פסטוראלים של נופים עירוניים או פעולות חברתיות כגון השוק בחיפה, אולם, באופן דומה לשחאדה, יצירותיו עמוסות בסמליות ומשמעויות מרובות. עם זאת, עבודות המתארות את הרחובות הישנים של ירושלים, למשל, מציגות חיי היומיום השגרתיים, אולם, התבוננות מעמיקה יותר מגלה מגוון סמלים של סכסוך וסתירה כגון חיילים ודגלים מרחפים מעליהם.

מהדורה מקוונת | פברואר 2021
אוסף עבודות מתוך התערוכה Terra Un (firma) אשר תפתח ב16 בפברואר, 2021, בגלריית Tabari Artspace, דובאיי