שנת אֵבֶל

נַעֲשֵׂיתִי כָּמוֹךְ
מִתְהַלֶּכֶת עַל סַף הַבְּכִי
עֲטוּפָה בִּמְעִיל טוֹב כִּי תָּמִיד
קַר אֲבָל מִתַּחַת לוֹ אֵין עוֹר.

מִצְטַלֶּקֶת רַע, בְּרִקְמָה עוֹדֶפֶת
כְּמוֹ מַאֲמָץ מְיֻתָּר
שֶׁלֹּא יֵצֵא מִמֶּנּוּ טוֹב.

נִדְמֶה שֶׁהַכֹּל נַעֲשֶׂה רַךְ, פָּגִיעַ
כְּמוֹ הַגֶּלֶד הָרִאשׁוֹן אַחֲרֵי
חָתַךְ עָמֹק.

מִבְּלִי לְהוֹדוֹת אֲנִי מְחַכָּה
שֶׁהַזְּמַן יַעֲבֹר, שֶׁהַבְּלָיָה תַּכְּהֶה
שֶׁהֶחָשׂוּף יִדְעַךְ, שֶׁיִּשְׁכַּךְ הַזִּכָּרוֹן.

אַתְּ שׁוֹתֶקֶת.

מהדורה מקוונת | יולי 2019