חֲלוֹמָלֵאֱלֹהִים

נדמה לנו לעתים כי הבריאה נשלמה, וכי כל שינוי שחל בה כעת הוא רק בגדר התחסרות. היעלמות המינים, כריתת היערות, הכחדת רחובות העבר וזיכרונות ילדותנו תחת שעטת ההתחדשות העירונית. מיני המראות והגוונים נשחקים ונשחטים בכיבוש האסתטיקה הגנרית והפונקציונלית שקנתה שביתה בעולמנו. אלא שהאל-האמן עודנו שרוי במלאכתו הקדמונית, והוא רוכן את עיני הכוכב החשמליות אל מוחותינו להביט בהן מרחבים חדשים. עולמות שעלו בערפל מוחו ונמחו בהיסח הדעת בטרם הספיק להביאם לכדי דיבור ובריאה. מחשבות-הרף-עין שטרם נוצקו לבטון אדמה; מילה ארוכה עולה שוב ושוב כאי בים בהרהוריו העמוקים.

מי אשר רוחקים חלומותיו אל מעבר ללילות חוזה באותם המרחבים.

אך מחשבות אלוה אלה אינן בדמות הגוף, בצורה ובחומר. מחשבות רוח הן, מחשבות שמים שמתגבשות לדמות רק במוחו היוצר של האדם. ולפיכך, ככל שאנו ממצקים ומעבים את אותן מחשבות רחוקות, ככל שאנו רוקמים סביבן בשר, כגוף סביב לנשמה, וככל שגוף זה בעל דמות, כך מתעצבות מחשבות הרף-עינו של האל ורוחו נוצקת עולם.

הן אלוהים עתה חולה שכחה, קליפת מוחו התרככה כזו של בעל שיטיון. מחשבותיו מפרפרות חלושות ומעורפלות עד אשר יאספו בידי חלומותינו. בחלומות אנו נותנים צורת עולם למחשבות הרוח הרפויות של אלוהים. להשיבו לדמות עולם, להשיב רוחו אל החומר; כזרע נשמה לעשותו עובר במוחנו הבשרני ולהולידו מחשבות דמות ומראה אל העולם. את פיזור נפשו של האל אנו מרכזים לצורה, להשיבו מן המעוף אל הנוף.

דמיון איננו אלא המקום שבו אלוהים נולד אל צורה.

מוחנו הוא כוח המשיכה של העולם. כשכוכב האלוהים נכנס לטווח כבידתו של מוחי הוא נלכד בחיגה – הופך לפנים, לעצמות, לחיות ולערים; למשקעי עופרת כבדים. אך כאשר מוחי הוא הכוכב הנקלע למסלול כבידתו העצומה של האלוהים, או אז המראה נבלל ונמהל כליל בשפע המוזיקלי של השירה.

מהדורה מקוונת | ספטמבר 2024
דימוי:רות פוירשטיין, האגם, רישום בעפרונות, 2965x, 2018
"חֲלוֹמַלְאֱלֹהִים", תערוכת קיר אמן בסדנאות האמנים ירושלים, בה יוצגו רישומיה של רות פוירשטיין בתערוכת יחיד ראשונה.
אוצר: אריאל הכהן.
מועד פתיחה: 15 באוקטובר.