אני הצבר

אני מציירת כתמים על גבי קנבס. הכתמים מתחברים לכדי דמותי, אשר מחזיקה בצבר. את הצבר ניתקתי מהאדמה שבה צמח. בציור רואים אותי חותכת את הצבר, אוטמת אותו בצנצנת, ואחר כך מנסה לחלץ אותו בחזרה.

הצבר מסמל את הערבי הפלסטיני אשר נאחז באדמתו. למרות כל מה שעבר ומוסיף לעבור, הוא מחזיק מעמד וממשיך לחיות. ביצירה שלי הצבר חנוק בתוך צנצנת, אינו יכול לנשום, הוא בודד ופצוע. קולות השקט זועקים, ואז הוא מורד, פורץ, נושם ועף.

אני נתונה תחת כיבוש כפול – גם בתור אמנית ערבייה פלסטינית החיה במדינת ישראל, וגם בתור אישה החיה בחברה פטריארכלית. לכן ניכסתי לעצמי את הצבר, השונה מהצבר בתרבות העברית־ישראלית, ושונה גם מייצוגים קודמים באמנות פלסטינית.

הזהות שלי – הקשורה למי שאני, למחשבות ולזיכרונות שלי ולערכים שאני מאמינה בהם – היא זהות המושרשת בזמן ובמקום. דרך דימוי הצבר המנותק מאדמתו אני מוצאת ביטוי לזהות המורכבת שלי.

ההזדהות שלי עם הצבר השפיעה מאד על האמנות שלי, הצבר משתנה בעבודות שלי לפי המצב הנפשי ולפי האירועים המתרחשים מסביב, פעם הוא ירוק וחי ופעם הוא מקבל צבע כחול מתנגד לרקע הכתום שלו, בתקופת המלחמה הוא מאבד את הצבע שלו, מאבד את התקווה בחיים ומקבל צבע אפור. בתקופה זו רוב העבודות שלי באפור, השינוי הוא לא רק בצבע אלא גם בגודל, העבודות גדלו יותר, הקנבס הקטן לא הכיל את הכאב הגדול.

מהדורה מקוונת | ינואר 2026
דימויים:

חנק, 2021, שמן על בד, 40\50 ס"מ
צבר כבוש בצנצנת, 2022, שמן על בד, 50\40 ס"מ
שלישייה מתוך הסדרה: אני הצבר, 2021, שמן על בד, 90\80 ס"מ
רגע לפני החנק, 2021, שמן על בד, 100\90 ס"מ
ללא כותרת, 2024, שמן על בד, 120\90 ס"מ
ללא כותרת, 2023, שמן על בד, 200\175 ס"מ
צבר אפור, 2025, שמן על בד, 250\200 ס"מ
כלניות, 2023, שמן על בד, 50\40 ס"מ
ללא כותרת, 2025, אקריליק על בד, 90\80 ס"מ
מתוך הסדרה: הסעודה האחרונה, 2024, שמן על בד, 60\50 ס"מ