תגית: גרנטה 1

אמא, בליץ! או: לונדון, מלנכוליה ועסקים כרגיל

אמא, בליץ! או: לונדון, מלנכוליה ועסקים כרגיל

"כבת יחידה הייתי שק אגרוף. כלפי חוץ הכל היה בסדר, את התסכולים הוציאו עלי. כשחושבים על זה עכשיו, הם התמודדו עם דברים נוראיים".  אמי אסתר, שיחה ב-10 ביולי 2012 "אתמול הרגשתי לראשונה באופן מלא את ההרגשה הזאת. הרגשת הלחץ, הסכנה, האימה. בשש צלצלה ויטה לומר שאינה יכולה לבוא(…) היא חזרה […]

יאפא-ירושלים-רמאללה-יאפא: שיחה עם זהייה קונדוס

יאפא-ירושלים-רמאללה-יאפא: שיחה עם זהייה קונדוס

מהו הלימבו? פירוש המילה בלטינית הוא "קצה הבגד", "אזור שוליים" או "גבול". הפסיכואנליטיקאי הצרפתי ז'אן ברטראן פונטאליס, שהקדיש לנושא פרק בספר קטן שכתב, השווה אותו למצב היקיצה הראשונית בבוקר: "זהו מעבר קשה, מעבר מעולם אחד למשנהו, עולמות המנוגדים זה לזה" (פונטאליס, חלונות, תולעת ספרים), קצת כמו לשהות ב-No Man's Land […]

הצעיר שאיבד את פָּנָיו

הצעיר שאיבד את פָּנָיו

– תראו תראו. השכנה הגיעה. תגידי, מי מאוהב אצלכם בבית? כך סנטה אֻוּם זַכִּי בשכנתה יחד עם צווחת העורב השחור. היא המשיכה לשוטט בהצטעצעות ובשוויון נפש כאילו הייתה בסמטת הרחוב לבדה כשאפה מזדקר אל על, כמי שמאיימת בנקמה על כל התערבות בענייניה. אֻוּם שַׁעְבָּאן ענתה לה בברכה כשהיא נאנחת וקופאת […]

סחרחורת של הדם

סחרחורת של הדם

כמו בכל יום רביעי, בתום יום הלימודים החנתה עמית דנון, מחנכת י"א 3, את הפיאט שלה במרחק שניים-שלושה רחובות וצעדה במהירות אל הבניין, מול הרוח הקרה. כמו תמיד לא ידעה לכבוש מבט חטוף מעלה, מבט שממילא לא ראה כלום מבעד לחלון, וגם לא הצליחה לרסן את העלייה החפוזה מדי במדרגות, […]

אבנים וארטישוקים

אבנים וארטישוקים

1. אני יושבת עם חברה בקְלוֹזֶרי דֶה לִילָה במוֹנְפַּרנאס, והיא מספרת לי שני סיפורים. הראשון הוא על סבא שלה, שהגיע לתחנת הרכבת גָר דֶה ל'אֶסט בפאריס אחרי השואה שכל ארבעים ושניים בני משפחתו נספו בה. הוא היה רעב, אולי אפילו גווע ברעב, והתיישב במסעדת התחנה. המלצר הושיט לו תפריט והסבא, […]

מה האיש אומר

מה האיש אומר

איך שעלינו למונית הייתה לי הרגשה לא טובה. וזה לא בגלל שהנהג ביקש ממני בחוסר סבלנות שאחגור את הילד מאחור אחרי שכבר חגרתי אותו או בגלל שהוא סינן משהו שנשמע כמו קללה כשאמרתי שהנסיעה היא לרמת גן. אני נוסע הרבה במוניות וכבר רגיל לעצבים, לחוסר סבלנות, לעיגולי הזיעה מתחת לבתי […]

*

אֲנִי מַכְרִיזָה בָּזֹאת עַל הֲצָפָה מֻחְלֶטֶת, עַל שְׁקִיקָה מוּדַעַת שֶׁל הַבְּרִיּוֹת, עַל הַמַּיִם הַזַּכִּים שֶׁנּוֹטְפִים מֵהֵיכַל הַמְּדוּרָה. יָדַיִם בּוֹעֲרוֹת בִּקְצוֹתֵיהֶן, פִּצּוּל אַדִּיר שֶׁל צִבְעֵי כִּיס חוֹבְקִים אֶת הַקֶּרֶן הַלּוֹהֶטֶת. רַגְלַיִם חֲשׂוּפוֹת נוֹגְעוֹת בְּרַגְלַיִם אֲחֵרוֹת. וְהַכֹּל גָּדֵל, עוֹטֵף, זוֹעֵק, חוֹשֵׁק בָּנוּ, הוֹדֵף אוֹתָנוּ וּמְפַמְפֵּם תַּחַת עוֹרֵנוּ הַמְּשֻׁיָּף, הַנִּבְגָּד, הָאוֹכֵל אֶת עַצְמוֹ […]

שִׁירִים בְּרֵיחַ רַע

ערישי מכנה את שיריו "שירי רחוב", כי לרוב הם נכתבים תוך כדי שוטטות ברחובות או נסיעה באוטובוס בדרכו לעבודה ובחזרה. השירים מתארים את חוויותיו האישיות של ערישי, בין אם כפלסטיני בישראל ובין אם כערבי בחברתו, וכן את חוויותיו האישיות בביתו ואת אלה שמתרחשות בתוך תוכו.

צֹמֶת דְּרָכִים | דָּבָר פָּשׁוּט

צֹמֶת דְּרָכִים כָּל הַחֹרֶף לֹא כָּתַבְתִּי שִׁירָה, וְלֹא זָכַרְתִּי וְלוּ חֲלוֹם אֶחָד שֶׁחָלַמְתִּי. עָזַבְתִּי בַּיִת וְאִשָּׁה, שָׂכַרְתִּי דִּירָה, כָּל מָה שֶׁהָיִיתִי מֻכְרָח מָצָאתִי מֻשְׁלָךְ בִּרְחוֹב זֶה אוֹ אַחֵר: מִטָּה, שֻׁלְחָן, מַדָּפִים, מְקָרֵר. אֶפְשָׁר לוֹמַר שֶׁהָיָה זֶה פֶּלֶא, מַעֲשֶׂה מַלְאָכִים, שֶׁעָמַדְתִּי בְּצֹמֶת דְּרָכִים. אֶפְשָׁר גַּם לֹא לְהַרְהֵר בָּזֶה יוֹתֵר מִדַּי. אֵינֶנִּי […]