רשימות אחרונות

קאנטרי אנד איסטרן

קאנטרי אנד איסטרן

מדי פעם, לא לעתים קרובות מדי, הוא עדיין האמין שהמהפכה תתחיל ממנו. כמו שמדורה מתחילה מניצוץ יחיד. כמו שלפני מאות שנים מדורות שלחו את המסר המהפכני של יוֹס פְריץ מגבעה לגבעה, דרך עמק הריין כולו. האופטימיות שלו בעניין הזה היתה קשורה לקפה השחור החזק שהוא שתה בשעת בוקר מוקדמת במרפסת […]

תסמונת קנדה

תסמונת קנדה

אולי תאמינו לה ואולי לא. אולי הסיפור שלה יישמע לכם מופרע, מופרז. אבל אין לה מה להפסיד. לא שהיא חשבה אי פעם שהיא אחת מהאנשים האלה, שיש להם סיפור שמשתלשל כמו תג שם מהצוואר שלהם. שלום אני נעמה והגבר שהייתי אמורה להתחתן איתו נהרג בתאונת מטוס קל. אני נועם ואני […]

סחרחורת של הדם

סחרחורת של הדם

כמו בכל יום רביעי, בתום יום הלימודים החנתה עמית דנון, מחנכת י"א 3, את הפיאט שלה במרחק שניים-שלושה רחובות וצעדה במהירות אל הבניין, מול הרוח הקרה. כמו תמיד לא ידעה לכבוש מבט חטוף מעלה, מבט שממילא לא ראה כלום מבעד לחלון, וגם לא הצליחה לרסן את העלייה החפוזה מדי במדרגות, […]

שולף החרב

שולף החרב

1994 אני בוגר של האינתיפאדה הראשונה ולכן תמיד, כלומר מאז, נמשכתי לחרבות. כל הימים שבהם התרוצצתי בדהיישה לא חשבתי בכלל על הילדים שעמדו מולי בתוך האבק והבוץ או על מה שיכול לקרות לי. חשבתי רק כמה מטומטמים הרובים שהחזקנו עלינו, וכמה טיפשית הדרך שבה הגענו אליהם. האבולוציה של כלי הנשק […]

עבודות נייר

עבודות נייר

בעבודות הנייר שלי מופיעים חלקי גוף נשיים וחפצים שימושיים. אני משתמשת בדימויים חוזרים של שדיים, ידיים, שיניים ובהשטחות של צורות תלת ממדיות פשוטות. אני מייצרת הכפלות והחלפות של חלקי גוף בצורות מוכרות כדי לכונן סדר צורני, הנוכחות הנשית מנסה לברוא את העולם בדמותה. ככל שמתרבות העבודות נבנה מאגר ויזואלי אליו […]

ניו יורק – רמת השרון – אוקינאווה – לוס אנג'לס: שיחה עם בועז לביא

ניו יורק – רמת השרון – אוקינאווה – לוס אנג'לס: שיחה עם בועז לביא

מהו זיכרון? איך זוכרים את המקום שממנו באנו? האם כמשהו מוצק או כאוסף שברירי רגעים המבליחים לעתים? ומה מחבר את הרגעים האלה לתודעה המוצקה של דרך בה בחרנו ללכת? של המקום שאולי היווה עבורנו נקודת מוצא? אנחנו יכולים לחבר את צרורות הרגעים המבזיקים בתוכנו לסיפור חיים ולהסבר, לפסל מרסיסי הזיכרון […]

אחרי הצפירה, חטיבת יואב (טקס אזכרה לחיילי סיירת שקד), 2017

עכשיו כשיש אור תצלמי

אני מצלמת את אבא שלי, מיכאל גרינבאום, ששרוי בהלם קרב ממלחמת אוקטובר 1973. מזה שש שנים יש בינינו כמעט תמיד, מצלמת פנטקס ישנה. לפעמים היא לוקחת אותנו ולפעמים אני משתמשת בה כדי להתרחק, להתקרב, להתחפש, להתחבא, להתבונן, להתגונן, להתרפא. מכל הפעלים אני מחבבת במיוחד את האחרון. שירז גרינבאום, יולי 2017

גרנטה 6 | כתיבה אמריקאית חדשה – פתח דבר

גרנטה 6 | כתיבה אמריקאית חדשה – פתח דבר

באביב 1979 הגיליון הראשון של גרנטה, מגזין ספרותי שהוקם בשנת 1889 על ידי קבוצת תלמידי מחקר מאוניברסיטת קיימברידג’ שבבריטניה ראה אור בגלגולו החדש: רבעון ספרותי בכריכה רכה. ביל בְּיוּפורד ופיט דה בּוֹלה היו עורכים שותפים. כותרתו היתה כתיבה אמריקאית חדשה, והוצגו בו יצירות של ג'ויס קרול אוטס, נורמן ברייסון, טילי […]

רמלה-יפו-ניו יורק: שיחה עם זהר אלמקייס

רמלה-יפו-ניו יורק: שיחה עם זהר אלמקייס

אפשר לדבר על סופרים מבחינת מלאכתם. השימוש בשפה, היחס לז'אנר או להגדרה ספרותית, ההשפעות של מספרים אחרים על מלאכתם. אפשר לדבר על סופרים מבחינת תפיסת עולמם. הזהות החברתית, הרעיונית או המוסרית שהם מגבשים לעצמם אל מול בעיות הדור מתוך כוונה וייעוד אולי להדהד אותם בין הדפים. אפשר לדבר על סופרים […]