האלכימיה, כפי שהתפתחה למן העת העתיקה ולאורך ימי הביניים, היא אמם של המדעים המודרניים כפי שהם מוכרים לנו כיום. אלכימיה היוותה שדה רחב בטרם נפרדה הדת מהמדע, הפיזיקה מהמחשבה המטא-פיזית, הרפואה מהכישוף. התיאוריות האלכימיות השונות הדגישו את הטרנספורמציות ותהליכי ההתמרה של היסודות. מרבית האלכימאים הניחו שבחומרים השונים כמוסים כוחות מאגיים […]

הפעם הבאה שבה אהיה מאושרת תתרחש כשאציל צב שינסה לחצות את הכביש מצדו האחד לצדו השני. אעצור את הרכב (ואת התנועה כולה) בפתאומיות, אצא וארים אותו מן הקרקע כאילו אני מרימה את כל חיי בכף ידי הקרה. זה יהיה קיץ ויהיה לי קר. הרי תמיד קר לי. בעיקר בכפות הידיים, […]

בארון, במרתף בניין ביפו, נמצאו 770 עמודי נייר כרוכים. הדפים מלאים באותיות דפוס עבריות רשומות בדיו כחולה. שורות-שורות בשפת הרֶל מטר. 70 העמודים האחרונים, צמדי מילים, שורות קצרות, בשפת הרוֹן מטר. לקורא בעמודים נדמה שהוא קורא עברית, אבל הוא מוצא עצמו בתוך עולם אֶפּי ששפתו עברית שאינה זו של בני […]

'אובייקט מס׳ 1: הראש של מדוזה באקווריום' (2015), היא עבודת וידאו ראשונה מתוך סדרת העבודות "חדר הפלאות של היומיום" המתבוננות בשגרה, דולות ממנה רגעים פשוטים של השתאות, ומחלצות ממנה מעשמעויות והקשרים חוצי תקופות ומקומות. ב'אובייקט מס' 1: הראש של מדוזה באקווריום׳ נראה שיער ערמוני ארוך ושופע הנע במי טורקיז מאחורי זכוכית […]

חזהו של האדמירל אחמד מלא במדליות, עד כדי כך שהוא מינה חייל לסדר אותן בכל פעם שהוא מחליף את חליפת מדיו. החייל נהג להסתמך על תצלום מוגדל, שמראה את מיקומה של כל מדליה על חליפת האדמירל, בדיוק של מילימטר. האדמירל אחמד לא השיג את המדליות שלו בזכות גבורתו הצבאית, שהרי […]

במשך שנה ושלושה חודשים נשאה את בתוליה הדחויים. אתמול, יום חמישי, נכנעה לגורלה. בסבלנות ובנחישות עוקרת הרים תחבה את מכאובי גופה במעמקי הלילה הקודר מכפור, ואת ייסורי נפשה – בקפלי הצעיף המצחין. היא כל כך יפה. גופה המלבלב מבשר על פריחה מאושרת בעולם הנשיות הנסתר. אביה הוא שמסר לו אותה. […]

הפעם הראשונה שראיתי אותו היתה בתחילת הסתיו. בעצם, בהתחלה לא ממש ראיתי אותו אלא רק שק שינה. זה היה במעבר שתחת הכביש בין עמק המצלבה ורחביה. עברתי שם כמעט כל יום. שק השינה היה פרוש על המדרגה, שהיא מין ספסל בטון לאורך הקיר. מעל לתקרה עבר הכביש. ליד שק השינה […]

הדרך חזרה הביתה נדמתה קצרה מהרגיל. שרפו לי העיניים, ד"ר קיט אמר שזה עלול לקרות – אבל הייתי נחושה לא לבכות. זה היה די קל, כל מה שהייתי צריכה לעשות היה להתרכז באנשים שחלפו על פני הרכב, או אולי בעצם ההפך הוא הנכון: הרכב הוא זה שחלף על פני האנשים. […]