הקפידו תמיד להשתמש במילים "אפריקה", "שחורה" או "ספארי" בכותרת. כותרת המשנה יכולה להכיל מילים כמו "זנזיבר", "מסאי", "זולו", "זמבזי", "קונגו", "נילוס", "גדול", "שמים", "צל", "תוף", "שמש" או "הקדום" על נטיותיו. כדאי גם להשתמש במילים כמו "גורילות", "נצחי", "בראשיתי" ו"שבטי". שימו לב שהמילה "אנשים" מתייחסת לאפריקאים שאינם שחורים, בעוד "האנשים" הם […]

העיניים שלו התחמקו ממני כל הזמן. המבט שלי, לעומת זאת, לא נתן לו מנוח. עד לאותו הרגע לא חשבתי על זה, אבל האמת היתה שהכרתי אותו בעיקר ממרחק בטוח, מרחק של צעקה או של הטחת חפץ בעל משקל מינימלי, אבן או פחית ריקה, אבל אף פעם לא ממרחק של מכה […]

יום רביעי, לפני השינה אני רוצה לכתוב היסטוריה של הבכי. או של הכאב. אני כותבת את זה לעצמי במחברת החדשה שלי, העטופה בנייר אורז שקוף, שקניתי בחנות יקרה מדי של מוצרים מיפן בכיכר רבין. אני אפילו מצליחה לחמוק מהרגלי הזלזול העצמי או האדישות   , ומוסיפה כותרת: "רעיונות לסיפורים". מתחת לשני […]

Olympus הוא שם התערוכה והספר המלווה אותה, המסכמים מסע צילומי מתמשך שערכה אנה ים בשנים האחרונות. במהלך פסבדו-מחקרי בנתה ים בשיטתיות מעין "ארכיון" או "בנק דימויים" רחב היקף, המורכב כולו מתצלומים מתוך אלבומי משפחה של מהגרים, שעלו לישראל בגל העלייה הגדול מברה"מ לשעבר בשנות ה-90 של המאה ה-20, ביניהם גם היא […]

השעה  1:45 בוקר יום רביעי, ליל יום שלישי. אני מכורבלת במיטה עם כרית בין הרגליים, בוהה לתוך מקור האור היחיד בחדר. בכף ידי מונח אייפון S6 ורוד. הטלפון הזה נמצא אצלי כבר שנה בערך. אני מניחה שהוא לא שונה מהטלפון שהיה לי לפניו. חוץ מזה שהוא משודרג. הכול משתדרג. הטלפון […]

תהליך העבודה שלי מתחיל בהתבוננות ממושכת שמייצרת אינטימיות עם נופים ודימויים שאני מלקטת ועושה בהם שימוש חוזר ביצירת דימויים חדשים, מעין בנייה של מיתולוגיה פרטית, אשר אינה מעוגנת בזמן ובמרחב. דימויים שבסופו של דבר משוחררים אל הצופה שאמון על עבודת הפענוח. הסדרה Monotype מורכבת מהדפסים של נופים אורבניים, תוצאה של […]

כמה שעות לפני שמת עוד ישב אלוהים במטבח ואכל עוגיות חמאה ביתיות שהזמין באינטרנט ונתן טיפ למלאך שהביא, כפי שהוא נוהג בטובו בכל יום תמיד, והיה אפשר לראות איך הוא חושב שכל עוגייה היא בריאה חדשה בפני עצמה, כמה שזה פשוט ככה זה טעים, ממש פשטות המתחדשים בכל יום. הוא […]