חֻפַּת עוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן
עָמַדְנוּ בְּקַרְתָּגוֹ אוּלַי הָיְתָה זוֹ תַּרְשִׁישׁ וְהָאֳנִיָּה שֶׁפַּעַם שָׁטָה כְּבָר שְׁבוּרָה וַאֲנַחְנוּ צְרוּרוֹת בְּגָלוּת עַד הַלִּוְיָתָן בָּא נִכְסָף לְבַת זוּגוֹ מְחַפֵּשׂ, קוֹרֵא, כּוֹאֵב אָבַדְנוּ וְקוּמִי עוּרִי לַסֻּכָּה בּוֹא, בְּיָד פְּשׁוּטָה, מוּשֶׁטֶת כַּמָּה כָּאַבְנוּ, כְּאֵבֵנוּ נִקְרָע חַמָּתָהּ מְרֻבָּה, פְּסוּלָה, הַצְלִילוּהָ. הַמְּקַטְרְגִים וְהַסִּטְרָא אַחְרָא וְהַיָּם רָעַד וְעוֹרֵנוּ כְּחֻפָּה, תָּלוּי כִּבְסֻכָּה מְכַסִּים, מְדַמְּמִים […]