כשהיא הייתה מאחורי ההגה, הוא נשען רצוץ על חלון ימין ואני בהיתי מנגד לשמאל, מחוץ למכונית. היינו ילדים, בדרך למסעדת טוּק טוּק. מבעד לדלת היו כנפי עוף מצופות בחיקוי דביק של רוטב טריאקי עשיר בנתרן, בסוכר ממכר ובקמח. רציתי לאכול אותן אבל התביישתי. כשנגסתי והכנסתי לפי, צצו על השולחן ערמות […]

האוושות הקצובות שמתפתלות מאחורי אוזניי, מאחורי עורפי, מלוות את תנועות האצבעות המיומנות בקליעה — קווצת שיער על קווצת שיער, אצבע תחת אצבע, אגודל מעל אגודל. הן לא נבלעות ברקע, לא נעלמות בין צלילים רמים יותר, חריגים יותר שרוחשים מכל עבריי. הן עוטפות אותי בדרך כלשהי, אני נשענת עליהן בדרך כלשהי, […]

תכלס לא – הוא עדיין לא קנה את זה, גם כשצפה בנווד לבוש סחבות כורע על הקרקע, ברכיו הפצועות מציצות ממכנסיו הקרועים, פניו מכוסות זקן עבות ולראשו שיער מדובלל שנעשה למקשה אחת, אסוף בפיסת בד מרופטת. מסביב לנווד נערמו הריסות של מבנים מעשה ידי אדם; הוא זיהה רעפים, חלונות וקירות […]

הכול התחיל כשחזרנו ביום ראשון והעכבר התחיל לחפור. לא עכבר, לא לא – עכברוש. הוא חפר בגרון שלי בלי הפסקה, והחפירות האלה גרמו לי להשתעל בלי הפסקה, שיעולים יבשים וסדוקים, יכולת לשמוע את ההד העמוק של הגרון והריאות כאילו מישהו אבוד רומס עלים שלוּכים במערה חשוכה, צורח לעזרה. אבא שלי […]

אמר: הוֹסף לי משך זמן עד ליום שבו ייעורו המתים. אמר: הוּסף לך זמן. [קראן, סורה 7, "הגבהים", איה 15-14.] נסְרינה, אני קורא בשמך. אנחנו נוסעים לאט, בזהירות, שלא תיחבטי או תיחבלי מטלטלות הדרך, ואת כאן לידי, במושב האחורי. קשה להתקדם בשלג שלא מפסיק לרדת. דצמבר, ופסגות ההרים כבר מכוסות […]

ההצגה הסתיימה. הסתכלתי בעיניים לכל מי שיכולתי עד שלא נשארה לי טיפת דם בגוף. אני נכנסת להתלבש ומתארגנים. הלילה אסע לאור הצלם, אין לי ברירה. עוד קודם, רן, שמנהל מוצר בגוגל, עשה לי שיחת פרידה: המנעד שלו הצטמצם – אני לא נכנסת אליו, למנעד, לא בלוּק, לא באישיות ולא במעמד […]

ביום שני יונה דפק על דלת הדירה של דניאל בגב ידו, בידו השנייה החזיק שקית טבק צהובה. דניאל היתה לבד בדירה, היא ישבה בחדר, החזיקה בידה האחת סכין גילוח שבור, והתבוננה במפרק כף ידה האחרת. היא חצתה את הדירה החשוכה ופתחה את הדלת. יונה הגיש לדניאל את השקית הצהובה ושאל, […]

כמה שבועות אחרי שהתחתנה, שמחה התרחקה ממני לגמרי. היא דיברה איתי על זוטות, כל מיני שטויות. חפצים שהם קנו לבית, ומערכת חלבית לפסח שחמותה החזירה לחנות כי היתה סדוקה, וציפויים של כלי כסף שנפגמו במעבר דירה, ואגרטל מכוער שיושב אצלם בבית, שהיה של דודה של מרדכי שטוענת שהוא עבר במשפחה […]

אני עוצם עיניים ומנסה להיזכר בזיכרון הראשון שלי בתור ישות. בתור משהו שמכניס ומוציא אוויר מהריאות. בעיני רוחי עולה תמונה: אני תינוק שזורק מוצץ באמצע גן משחקים. במקומו אני מכניס לפה אדמה עד שאני לא מצליח לנשום. אמא רצה אליי, צועקת, "מה אתה עושה?", ובטח אני רוצה להשיב, אבל איך […]