פרוזה קצרה

גְהַאצַ'ר גְהוֹצַ'ר

גְהַאצַ'ר גְהוֹצַ'ר

לא ניסיתי להתנגד כשהמשפחה החלה במאמציה לחתן אותי. כל הניסיונות הקודמים שלי בתחום הרומנטי עלו בתוהו. רק עם צִ'יטרָה הצלחתי להגיע לשלב של שיחות מעמיקות, וגם זה כבר נגמר. הנישואים של אחותי מַאלטִי הסתיימו בכישלון, כך שאמא נהגה משנה זהירות כשהגיע תורי. "בואו לא נסתבך עם עשירים", היא אמרה. משום […]

חבר'ה טובים

חבר'ה טובים

האיש הקירח עם השפם אמר "נתחיל?", ויערה הבינה שאין לה ברירה אלא להגיד "כן". בחוץ חיכו עוד שלוש בנות, והאוויר היה חם בבניין הטמפלרי הקטן ליד הקריה, שאליו זימנו אותה. הבוחן אמר שהם צריכים לדמיין שהם בלובי בבית מלון, נגיד ברייקיאוויק, ושהיא, יערה, צריכה לשכנע אותו (הוא רק אמר ששמו […]

בסלוניקי

בסלוניקי

כשהגיע שלום גולדמן סוף סוף לימה של סלוניקי, היה נדמה לו שנפרע חובו. כמה דברים הבטיח – לכתוב מכתבים, לפקוד את בית הכנסת לפחות לקריאת התורה בשבת, לאכול כמו שצריך (על מנת שלא לגווע) – ובדבר לא עמד בהבטחתו. אך לים הצליח לבסוף להגיע. עודד את עצמו, והכסף השטוח מילא […]

פלסטיני בלונדון, לונדוני בפלסטין

פלסטיני בלונדון, לונדוני בפלסטין

סמיר נולד בעיר צַפָד. הוא היה ילד בימים של המלחמה ההיא, כשחצה את הרי הגליל ומדרונותיו מזרחה לכיוון דמשק. מאותו הרגע ועד היום לא שב לראות את הבית שעזב בילדותו. במחנה הפליטים הוא התחיל לצייר, על אפו ועל חמתו של המורה לערבית. ככל שגדל סמיר והתבגר, כך קטנה והתכווצה צַפָד, […]

ואני היהודי האחרון

ואני היהודי האחרון

בקיץ לוהט נסעתי לשם. הייתה שעת בין ערביים. קרני שמש חדרו מבין עצי האורן והאיקליפטוס בדרך אליה, לבית שאן. מזג האוויר היה חם ויבש. אחרי שחלפתי על פני כלא שאטה חשתי לפתע מועקה עמומה. הבחנתי מרחוק בדמותו של איש עומד בצד הדרך, הוא היה זקן ונופף בידו, נראה היה שזמן […]

תשעים ותשע אחוז

תשעים ותשע אחוז

הדוד אורי הוא מסוג האנשים שעליהם נכתבים סיפורים. באותם ימים הוא נחשב לרווק צעיר שאמר ועשה דברים שאיש לא העלה על דעתו. הוא נהג לספר איך שיחק בסרט גבעה עשרים וארבע אינה עונה ואיך התיידד במהלך הצילומים עם שושנה דמארי, אריק לביא וחיה הררית האגדית. פעם טען בלהט שירושה גדולה […]

עמונאל פייצביץ, ללא כותרת, 2015

ילדי הגטו – שמי אדם

המחברות הללו הגיעו אליי בדרך מקרה והיססתי רבות לפני ששלחתי אותן לפרסום בבית ההוצאה הביירותי "דאר-אלאדאב". אודה על האמת, היסוסיי נבעו מתחושה מעורפלת של הערצה מהולה בקנאה ושל אהבה מהולה בשנאה. הכרתי אישית את כותב המחברות הללו, שהנו גם גיבורן. שמו היה אדם דַנּוּן או אדם דַאנוֹן. פגשתי אותו פעמים […]

מיכל בראור, ללא שם, מתוך הפרוייקט ציפורי טרף, ציפורי שיר, 2015

מכירה פומבית

אמי ואני ישבנו פנים אל פנים כפי שבעבר היו הנשים מסבות במסיבות התה. כעת לא נותר מהן דבר, למעט שתי כוסות פינג'אן קטנות ושולחן פלסטיק זול, מכוסה במפה סורית שרכש אבי בעמאן לפני שלושים שנה כדי שלא נבחין בעומק הקריסה הכלכלית. אמי ניסתה אט אט, בזמן שנראה כנצח, לקרב את […]

אורית סימן טוב, מלון פאלאס ירושלים, 2008

בית הכנסת הגדול בבגדאד

חלם בירושלים והנה עומד החכם בראש בית הכנסת הגדול של בגדאד, צְלַאת אֶל-כְּבִּירִי, ועל ראשו טורבן כעל ראשו של הבן איש חי בתמונותיו, וקהל אדירים של אנשים עומד לפניו להקשיבו, ובתוכם רואה הוא את אביו ואמו וסבותיו וסביו, עליהם השלום, וכל שאמר החכם באותו היום בבית הכנסת בירושלים אומר הוא […]