מסות

ביזה או: דברים שמצאתי במחסן המשפחתי

ביזה או: דברים שמצאתי במחסן המשפחתי

הרואה את המתים, אין לו מלים להגיד הוא הולך הצידה וממשיך לחיות, כמי שהפסיד חנוך לוין – את ואני והמלחמה הבאה ‏[…]‏ חוֹשֵׁב עַל מַסַּע הַמַּחֲשָׁבָה מֵעֵבֶר לַגְּבוּלוֹת וּמֵעַל הַמַּחְסוֹמִים ‏[…]‏ ‏[…] הַאִם אוּכַל לְדַבֵּר עַל שָׁלוֹם וּמִלְחָמָה בֵּין הַקָּרְבָּנוֹת וּבֵין קָרְבְּנוֹת הַקָּרְבָּנוֹת, בְּלִי מִלִּים עוֹדְפוֹת וּבְלִי מַאֲמָר מֻסְגָּר הַאִם […]

הפיכת לב

הפיכת לב

ואולי אין כלל קלאסיקונים או יצירות מופת? אולי כל אדם רשאי להרכיב לו קאנון משלו, להחיל בו שינויים ולפרקו, כפי חייו הפנימיים והשינויים המהירים או האיטיים המאפיינים אותם? אולי אין כלל יצירות מופת אלא רק ספרים מעולים, אשר מה-זה-בעצם-משנה מה אנשי הדורות הקודמים חשבו עליהם, והיכן למדו אותם. העיקר הוא […]

מה שסמוך

מה שסמוך

 1. זה עמד לי מול העיניים כל הזמן, אבל עכשיו, עכשיו אני רואה את זה (הילדים דומים כל כך להוריהם, נושאים אותם בפניהם. כמה נאהבנו, כמה נאהב, כמה נרצה עוד אישור לקיומנו. ילדים טובים, ילדים טובים, ההורים רוצים שנבוא לבקר, כולם יודעים טוב יותר). זה עמד לי מול העיניים כל […]

אמריקה 17: מסע בעשרה קטעים

אמריקה 17: מסע בעשרה קטעים

* למדתי לדבר כמוהם. עם הטונים העולים ויורדים ברגע המתאים. תנק יו, תנק יו סו מאץ'. איי רילי אפרישייט איט. האב א וונדרפול דיי. צריך לבלוע מילים, צריך זרימה חזקה בלשון. המילים צריכות לצאת בזרם חלקלק כמו גלידת סנדיי שממלאת את הגביע וגולשת מעל לשפה. אבל לזרם צריך להיות מעצור, […]

נעים להכיר: נורית זרחי, מסאית יחידה בדורה (בלי צחוק!)

נעים להכיר: נורית זרחי, מסאית יחידה בדורה (בלי צחוק!)

"כמה אני זקנה?" שואלת נורית זרחי במסה האישית היפה שלה "מיס בריל יוצאת לפארק – על קתרין מנספילד". זו שאלה שאינה מבקשת תשובה. זו שאלה מסוג השאלות שמניעות כתיבה וקריאה של מסה אישית במיטבה. כמה אני זקנה? כלומר, מה זה אומר להיות זקנה – לי באופן אישי, וכנגד התרבות שבה […]

רק מילים לשחק בהן

רק מילים לשחק בהן

החתרנים הוא ספר מסע בספרות ובמודרניזם שראה אור לאחרונה בהוצאת כתר. תחנת היציאה שלי היתה סנט פטרבורג הצארית של האדרת וגוגול, משם התגלגלה הרכבת בחברת אנה קרנינה אל סופה הטרגי של הגיבורה על המסילה והמשיכה מערבה, אל פרוסט (בעקבות הזמן האבוד), ג'ויס (יוליסס) וקפקא (אמן התענית). הרכבת נעצרה על סף […]

בית הנתיבות

בית הנתיבות

לתת לאהוב מיליון שמות, למשוח אותו בכל מילה בשפה, לברוא אותו בכל מילה בשפה, לקרוא לו המקום. לשרטט בשפה את המפה הגיאולוגית שהיא לבו: אני רוצה ללמוד את הסלעים והטקסטורות, את המאובנים שננטעו במעמקי הגוף כשנולד, כשנעשה גוףרקיע מן גוףמים. כל הזמן בעולם (ינוארפברוארמרץאפריל, אלפייםוארבעאלפייםוחמש), ההליכות הרגליות המתישות, הכוויות מן […]

איך לחיות? – על התשוקה למסה האישית

איך לחיות? – על התשוקה למסה האישית

האם אפשר להתאהב בסוגה ספרותית? זה קרה לכם? האם אתם מכירים מישהו שהתאהב, למשל, בצורת הרומן, או בנובלה באשר היא? אולי בסיפור הקצר? לא בסיפור קצר מסוים – ב"כל מה שעולה חייב להתכנס" של פלאנרי או'קונור, נניח, או ב"הגן המפליג למרחקים" של אידה פינק – אלא בסיפור הקצר בהא הידיעה, […]

מלחמת לשונות

מלחמת לשונות

וידוי אישי על מלחמת הלשונות שְׁאֵלָה, שֶׁהַגָּלוּת בְּעִבְרִית הִיא לְשׁוֹן־נְקֵבָה וְהִיא אֵם מְנַחֶמֶת וְהִיא אֲהוּבָה יְחֵפָה וְהִיא שְׁמוּרַת־עַיִן אֶבְיוֹנָה. וְאִלוּ בַּיִידיש דער גלות איז לשון־זכר (דֶּר גֻּלֶס אִז לֻשְׁן־זֻכֶר) מִשּׁוּם שֶׁנִּשְׁלַחְנוּ אֵלֶיהָ בִּידֵי אֵל קָנֹא וְנֹקֵם שֶׁחָרָה בָּנוּ אַפּוֹ עַל שׁוּם נַאֲפוּפֵינוּ, אֵל שֶׁהוּא מֶלֶך וְאָב וּבַעַל, פַּטְרִיאַרְךְ עֶלְיוֹן. וּפֵירוּשׁ, שֶׁאֲנִי מִתְעַנֶּגֶת עַל גִּלְגּוּל […]