אני מצלמת את אבא שלי, מיכאל גרינבאום, ששרוי בהלם קרב ממלחמת אוקטובר 1973. מזה שש שנים יש בינינו כמעט תמיד, מצלמת פנטקס ישנה. לפעמים היא לוקחת אותנו ולפעמים אני משתמשת בה כדי להתרחק, להתקרב, להתחפש, להתחבא, להתבונן, להתגונן, להתרפא. מכל הפעלים אני מחבבת במיוחד את האחרון. שירז גרינבאום, יולי 2017